אני יושבת ליד הגבר שלי במכונית הכסופה, נוסעים לנו לאיטנו חזרה לירושלים. הנוף חולף לו מבעד לחלון, והנה הוא תוהה מאיזה כביש כדאי לו לנסוע. הוא מתייעץ עם הווייז ומגיע להחלטה כי כביש 443 יהיה יותר מהיר.

- "מתי נגיע לירושלים?" אני שואלת אותו.
- "קצת לפני אחת" הוא עונה לי.
- "ואתה חושב שיהיה לנו זמן לעצור בדרך?" אני שואלת אותו. הוא מביט בי, תוהה האם אני מתכוונת לעצירת קפה או אולי לעצירה הרבה יותר מהנה מזאת, והקריצה שהוא מקבל ממני לא משאירה לו מקום לספק לגבי סוג העצירה.
- "הרי לא לקחנו חדר בתלביב כי את במחזור" הוא אומר לי ומחייך לעצמו, יודע היטב מה אני רוצה אך נהנה לשמוע אותי מבקשת ממנו.
- "אתה יודע שאני יודעת לענג אותך בכלמיני דרכים אחרות, אבל אם אתה לא רוצה, אז תמשיך ישר לירושלים, נוותר על זה הפעם."
- "לא, לא, זה בסדר, יש לנו זמן לכל מה שתרצי" הוא אומר בשקט, ואני מחייכת לעצמי בסיפוק.

אנו מגיעים למצפה מודיעין, והגבר שלי פונה ימינה, אל עבר יער בן שמן. אנו נוסעים עד אשר נגמר לו כביש האספלט ומתחילים לנסוע בדרכי העפר. אני רואה כיצד הגבר שלי מצטער על שלא נסענו עם הג'יפ שלו, אלא עם הרכב הפרטי, ובסופו של דבר אנו עוצרים. "תמצא לך איזה סלע" אני אומרת לו ורואה אותו מביט סביב. כאשר מבטו שוב פוגש בי, אני רואה את האכזבה שעל פניו, בהיעדר סלע מתאים. הוא מתקרב אליי ומחבק אותי. "את יודעת שאני מאוד אוהב אותך?" הוא שואל אותי, ועוד בטרם אני מספיקה לענות לו, הוא מצמיד את שפתיו לשפתיי לנשיקה רטובה וארוכה. כאשר שפתותינו נפרדות אלו מאלו, אני רואה אותו שוב מסובב את ראשו ופתאום עיניו הופכות לשמחות. "בואי" הוא אומר לי ומושך אותי בידי. אני הולכת איתו יד ביד עד אשר אנו מגיעים למשטח מיושר עשוי בטון. הוא מתיישב בקצהו. אני כורעת למרגלותיו, דוחפת את כתפיו לאחור, והוא נשכב על משטח הבטון, כאשר רגליו בולטות מקצהו. אני נשכבת עליו, נושקת לפיו. הוא מחבק אותי, מפנה את ראשו מעט ימינה ואומר "את יודעת שאין לנו הרבה זמן, נכון?" אני מבינה את כוונתו ומחייכת. תוהה ביני לבין עצמי האם כעת עליי להתחיל בדבר אשר לשמו באנו לכאן, או אולי דווקא לא לתת לו את מבקשו, הרי אין זמן. צפצוף האזעקה של המכונית שלו קוטע את מחשבותיי. אין אדם ברדיוס של קילומטר, והנה המכונית מצפצפת לה, מרעישה. הגבר שלי מוריד אותי ממנו וקם אל המכונית. "כדאי שאני אשתיק אותה" הוא אומר ומוסיף "הרי אנחנו לא רוצים שיבואו אנשים לראות מה קורה כאן". הוא הולך למכוניתו, ואני שומעת אותו מנתק את האזעקה, ונועל את מכוניתו שוב. הוא חוזר אליי, ואני מביטה בו. בזווית העין אני רואה אדם רץ להנאתו ואני שמחה על צפצוף המכונית, הרי לא הייתי שמחה להפרעות. הגבר שלי מתיישב על קצה משטח הבטון, ממתין שהאיש הרץ ייצא מטווח הראייה. לאחר שהוא יצא מטווח הראיה, אני פותחת את חגורתו של הגבר שלי. הוא מרים את ישבנו, מסייע לי למשוך את מכנסיו מטה. אני מושכת את מכנסיו מטה, רואה כי איברו זקור לכבודי. אני מלטפת את איברו בידי מבעד לתחתוניו, וחושבת האם להוריד גם אותם או רק להסיט אותם הצידה, על מנת לחשוף את גבריותו של הגבר שלי. אני מסיטה את תחתוניו הצידה, ואיברו זקור אל מול פניי. אני מקרבת את פי אל איברו ונושקת בקצהו העליון. אזעקת המכונית שוב מתחילה לפעול, לא מאפשרת לי להתעמק באיברו הזקור. הגבר שלי שוב קם, מרים את מכנסיו וסוגר אותם, אך משאיר את חגורתו פתוחה. הוא ניגש למכונית ומנטרל את האזעקה. אני רואה אותו מסתובב סביב המכונית, פותח את כל הדלתות וסוגר אותן מחדש, מנסה להבין מדוע האזעקה פעולת כל הזמן. לאחר שהכל נראה לו תקין, הוא שב אליי. הוא פותח את כפתור מכנסיו בטרם הוא מתיישב, ומכנסיו נופלות מטה, אל קרסוליו. הוא מתיישב שוב על משטח הבטון. "אני יכולה לעשות מה שאני רוצה?" אני שואלת אותו, ותשובתו ברורה לי לחלוטין, הרי אין גבר שמצב הזה יגיד לי שיש משהו שהוא לא מוכן שאעשה. "ברור" הוא אומר לי ואני מורידה ממנו את חולצתו. "שים אותה מתחת לראש" אני אומרת לו, והוא מניח אותה על השטח הבטון ומניח עליה את ראשו. אני מורידה את תחתוניו בעודו מרים את ישבנו מעלה. לאחר מכן אני מכניסה את איברו לתוך פי ויונקת בעוצמה את החלק העליון של איברו. אני מעלה את ידיי אל עבר חזהו בעוד איברו בפי ושורטת אותו מלמעלה ועד למטה באמצעות ציפורניי. אני מרגישה כי הגבר שלי זז. אני מתלבטת האם הוא זז בחוסר נוחות או שמא דווקא מהנאה, אך היות ואין אני מצליחה להבין זאת, אני שורטת אותו שוב באמצעות ציפורניי, החל בחזהו וכלה בקו התחתונים. כאשר אני מסיימת לשרוט את הגבר שלי, אני מביאה את ידי הימנית אל עבר הגבעות הנמצאות בבסיס איברו. אני אוחזת בשתיהן בידי, ומהדקת עליהן את אצבעותיי, בעוד פי עולה ויורד על איברו באיטיות. את ידי השמאלית אני מניחה על בסיס איברו, מצמידה אליה את פי, וכך מעלה ומורידה את פי וידי על איברו, תוך כדי שאני מסובבת מעט את ידי השמאלית על איברו. אני מרפה את אצבעות ידי הימנית, ורק באמצעות שתי אצבעות אני מעלה את השק בו נמצאות גבעותיו מעלה עד אשר הן מגיעות אל איברו ומרפה ממנו באחת. אני חוזרת על פעולה זאת שוב ושוב, מרגישה כיצד הגבר שלי נהנה ממנה, כיצד הוא מעלה ומוריד מעט את אגנו, עוזר לי עם הפעולה. אני מוציאה את איברו מפי ולוקחת את ידיי ממנו. אני מסדרת את שיערי מעל האוזן, בעוד שהגבר שלי מתיישב ושואל מה קרה. "השיער" אני עונה לו, "אתה יכול בבקשה להחזיק לי אותו, הוא כל הזמן נכנס לי לפה". הוא שולח את ידו אל שיערי ואוחז בו. אני מחזירה את איברו לתוך פי ואת ידיי למקומן, השמאלית אל בסיס איברו ואילו הימנית אל השק בו נמצאות גבעותיו. אני מביטה בגבר שלי, רואה כיצד הוא נהנה מהמראה שהוא רואה, אותי יונקת את איברו ומשחקת בו. הגבר שלי מלטף את שיערי ומתחיל להיאנח. אני יודעת כי הוא קרוב אל האורגזמה שלו ותוהה האם להפסיק כבר כעת, או אולי להמשיך. אני נזכרת כי הזמן דוחק, ולכן מגבירה את קצב העליה והירידה על איברו כמו גם את עוצמת היניקה שלי. הגבר שלי משמיע את הקולות שאני כל כך אוהבת לשמוע, הקולות שלו כאשר הוא מגיע לאורגזמה, ואני מרגישה נוזל חמים ממלא את פי. אני ממשיכה לעלות ולרדת באמצעות פי על איברו, מרגישה מטח נוסף מתפרץ מאיברו בתוך פי, ולאחר עוד אחד ועוד אחד. אני ממשיכה לעלות ולרדת על איברו באמצעות פי, מרגישה כי איברו כבר נסחט היטב. אני בולעת את הנוזל אשר בפי ועולה אל הגבר שלי לנשיקה. אני נושקת לו על שפתיו ואומרת לו "אם רק היית יודע כמה שאני אוהבת אותך" הוא מחייך ואומר "אני אוהב אותך יותר, גילה שלי" ומוסיף "רק עכשיו אני מבין עכשיו כמה זה כייף להיות איתך בטבע".

אני קמה, הוא מתלבש ואנו פוסעים יחדיו אל עבר מכוניתו. אחד הרצים אשר עובר לידנו מנופף לנו לשלום ומחייך חיוך שבע רצון.