ואיך זה שעוד פעם נכשלתי

איך זה שבמקום לעמוד במקום אני כל פעם חוזרת כמה צעדים אחורה

נמאס לי כבר, נמאס לי מהרגש שלא נותן לי להרגיש טוב בשום מקום

נמאס לי כבר מהמוח שחושב יותר מידי ותמיד רוצה משהו אחר

איך לא הזכרתי לעצמי אותה, את היחס שלה, את מה מחכה לי

איך לא חשבתי עוד כמה פעמים לפני שחזרתי לפה

איך פשוט קמתי והלכתי, פעלתי בלי הראש, באימפולסיביות כתמיד

ואיך זה הרגיש הכי לא נכון, הרגיש שפה זה לא המקום

ששם, שם יש משהו, שם יש את השקט, יש את הלבד.... יש את הרגיעה

שאולי גם יש את העתיד.

את שקועה בחלומות

שבעצם הכל מתפורר מסביבך

את תקועה בעבר ולא מסתכלת מה יש לך בהווה

את חושבת שהבנת את הכל

בטוחה שיודעת את הדרך

את נופלת, קורסת, נפצעת, ומדממת פעם אחר פעם

את בוכה ונשברת, יושבת על רצפה אפורה בין קירות בועטת באוויר

את בוכה ומתפללת, חושבת שזה יעזור, שנייה אחר כך את מתאפסת

מתחילה יום חדש, מדחיקה את אתמול חושבת שאם תתעלמי זה יעבור

תנשמי לדקה את עדיין בחיים

תנשמי לדקה את עוד לא בין המתים.