למה את דורכת איפה שהכי כואב?

ולמה קשה לך להבין שכנראה כל מה שהייתי צריכה, זה אותך

שתאהבי לפעמים, שתראי שאת פה, שתתמכי, שאני ארגיש שלא משנה מה, תמיד יש מישהו מאחורה

אולי זה מה שהייתי צריכה כל השנים, את הטיפת אהבה הזו ממך...

היו רגעים כל כך קטנים, שיכלת לעשות כל כך הרבה, רק במילה, נגיעה, היית מראה משהו

איך את נשארת קרה כמו קרח שאני בוכה? שאני לא יכולה להתמודד יותר?

איך את לא מבינה, שאת זו שהפכת אותי למה שאני, לבן אדם השונא הזה כל כך,

לבן אדם הזה שלא רוצה משפחה, שמעדיף לנתק כל קשר איתם, שלפעמים מאחל להם את הגרוע מכל,

איך את עומדת בצד בצביעות וכועסת על זה? נוזפת בי על האגואיסטיות הזו? שבעצם הכל למדתי ממך?

איך את עדיין לא מבינה ולא יודעת, שמיום ליום את הופכת את זה לגרוע יותר?

שאת יכולה לפעול אחרת... שאת יכולה בכמה מילים פשוטות לשנות את כל המשחק.

איך את גורמת לי מיום ליום לשנוא אותך יותר? לייחל שיקרה לך משהו? לרצות להתרחק ממך, רק לברוח ממך?

תהיי בטוחה שביום שזה ייקרה, אני לא אסתכל אחורה....

ואז באמת תקבלי את שמגיע לך.

הדבר היחיד שנתת לי אלו החיים, ועם החיים שהענקת לי, השארת אותי לבד מגיל צעיר לשרוד הלאה

מיררת לי כל כך הרבה רגעים בהם, במקום להיות המגננה שלי בהם

אז אני לא כל כך בטוחה שאני רוצה את המתנה הזו יותר. את החיים.

somtimes i just wish that all have been diffrent,

diffrent from what you are,

i just hope that someday i whould be the far away from you

meybe just than, things whould be good. 

but it will be too late

כבר שברת אותי...