"

אז בשביל מה לנו לקום, הבוקר שחור, להעמיד פני מתים ואז לחזור

וכך עוברים לי הימים והלילות בינתיים כמעט שנתיים, אני לא כאן

ולעיתים קרובות נדמה לי אני לא פה אני לא שם ובווריד שלי זורם לו חומר אחר במקום דם

אין לי שום כיוון, אני שוכב ערום עטוף ברחמים, אלוהים, שעות ויש לפעמים, עוברים כל הלילות כל הימים

אשרי האיש שיש בו אלוהים כי את שלי אני מזמן כבר לא מוצא, הו אני מחכה כאן הו אני מחכה כאן....

ואני, אני רוצה לזרוק את הכל וללכת, רוצה לצרוח, אלוהים לא היה כאן, את כל הרעמים,

את הרגעים האלה, ועם כל הכאבים, אני תמיד חוזר לאותו דבר

כבר שכחתי מה זה להביט קדימה ושקעתי בתמונות שמאחור

עכשיו אני לא יודע איך, אני לא יכול אחרת

למד אותי למות תראה איך שאלמד או תן לי שאמשיך לחיות לעד

כמו שאין למוות סוף כך אין מה למהר, כמו שלא יהיה לי טוב גם במקום אחר

מדמיינת, עפה לי מכאן, מרחפת על ענן לבן, עד לנצח, עד לקצה הזמן

אני רוצה להאמין בעצמי כי אין אחרת אני רוצה להאמין שגם האבא שלי יחזור,

 אני רוצה להאמין שהוא יפתח לי את הדלת, אני רוצה להאמין שלא שכח אותי לזכור

תופסת ת'ראש מנסה לא לחשוב, תופסת חזק, עד שזה יעזוב

לרגע לא לחשוב, רגע לבד, לרגע לא לחשוב, רגע אחד

 אין לי כח, אין לי עוד, תן לי כח, תן לי עוד

You got to be free

וככה עצוב לחיות

 וככה אסור לחיות ... "