איזה אירוני זה שכשיש לך את האפשרות לעשות דברים שיעשו לך טוב, אתה מפחד ובורח...

וכשאתה כבר רוצה משהו עד הסוף והולך עם הכל, פתאום זה נלקח ממך ומתרחק, ורק מוסיף קשיים לסיפור..

שהציפיות עולות ואתה כבר מחכה, פתאום אתה מבין כמה אתה חי בסרט.

רק שזה לא יהיה כמו שפחדתי שייקרה, שוב זו אני שרק מדברת ושוב זו אותה אור שחולמת...

ושוב ושוב ושוב זה אותו הסיפור...