ואני צריכה להפסיק לנסות להבין אותם, כי אני לא אבין.

תנו לי, תנו לי להחליט מה טוב לי, אל תחליטו בשבילי.

למה אתם דואגים להגיד כל הזמן כמה זה לא בריא, כמה זה רע כשבעצם זה הכי נכון?

למה אתם בטוחים שזה ייגמר רע? למה מראש החלטתם שאני אפגע?

למה אתם בטוחים שאתם יודעים יותר מכולם, שאתם יודעים יותר ממני?

אז לא, אתם ממש לא יודעים, התמונה שציירתם לכם מקשטת רק את הדמיון.

תפסיקו להתערב, תפסיקו לערב, תפסיקו לזרוע הרס, פשוט תפסיקו! מכם באמת לא ציפיתי.

ועכשיו זה מאוחר מידי, הזבוב כבר מזמן חצה את גבולות הפיל.

אני כועסת על עצמי שכל כך איכפת לי ממה שאחרים אומרים לפעמים,

אני מאוכזבת מעצמי שאני נותנים לדברים האלו לשבור אותי לרגע,

אני סומכת על עצמי שאני לא אתן לאף אחד להרוס,

ואני בוטחת בעצמי שאני יודעת מה טוב לי.