לאן הברווזים עפים כשהאגם קופא?

זה קרה לפני שבוע-שבועיים, אבל לא היה לי זמן לכתוב.

אז עכשיו, כשסיימתי את כל העיסוקים להיום, אני אכתוב בעדינות כי הלק שלי עדיין רטוב.

נרשמתי לאתר כלשהו, מודה, טיפה הזנחתי את ישראבלוג לטובתו.

האתר מתחלק ל2-

האנשים הרגילים והוי.אי.פי.

לוי.אי.פי יש יותר הטבות ויותר זכויות וחויית הגלישה שלהם הרבה יותר נוחה.

אבל לבזבז 30 שקל בחודש בשביל אתר? בחיים לא.

אז נרשמתי כמשתמש חינמי רגיל.

באתר לא מופיעה תמונה שלי. ולא תאור. ושם מזוייף כלשהו, וחוץ מגילי כדי להרחיק (או למשוך... מסתבר) קריפים לא רשום עלי כלום.

אז בחור כלשהו שלח לי הודעה.

הסתכלתי על התמונה שלו, על הצורה שבה התחיל שיחה, על הגיל שלו (29) והחלטתי שלא שאני לא רוצה לבזבז את זמני עליו והתכתבתי עם ידיד (שאותו אני מכירה במציאות), כי היה לי כייף יותר להתכתב עם הידיד מאשר עם הבחור החדש.

ואז החדש שלח לי עוד הודעה. ועוד אחת.

להודעה השלישית עניתי "היי" יבש והמשכתי בעיסוקי.

ואז עוד הודעה. ועוד אחת. 

ותגובה יבשה שלי.

והזר הנחמד, שסיננתי, שיבשתי, שלא ידע את שמי או איך אני נראת...

קנה מנוי וי.אי.פי למשתמש שלי רק כדי למשוך את תשומת ליבי.

וזה הצליח.

התחלתי להרגיש ממש אבל ממש לא נעים.

לא יכולתי לסנן בחור שהרגע בזבז עלי 30 שקל.

אז דברתי איתו מתוך האי הנעימות.

לא שרציתי, אבל האשמה הייתה חזקה ממני.

ולא משנה מה עניתי לבחור, הוא מעוניין להוציא אותי ליום שופינג או ספא, ואז לארוחת ערב ושם... אזרום לפי מה שאני מרגישה.

כמובן שארגיש אשמה. והרבה ממנה.

עבר זמן, עדיין לא נעים לי להתעלם ממנו לגמרי.

והבחור מתעקש שהוא רוצה לפגוש אותי, להוציא עלי כסף וזה בלי כל מחוייבות מצידי.

וגם אמרתי לו שסוג של יש לי מישהו.

כבר אמרתי שאין לי בן זוג, אז את הגירסא הזאת אני לא יכולה לשנות, אבל כן אמרתי שיש לי מישהו ואנחנו לא זוג אבל אני נאמנה לו ואם משהו יקרה בנינו, זה חייב להיות בשיתוף הבחור שאני איתו.

והבחור שקנה לי את המנוי.... הסכים.

וכאן הפסדתי בהתערבות עם ידיד כי חשבתי שהוא לא יסכים... ביום שלישי-רביעי צריכה ללכת ולבצע את הפסד ההתערבות בכבוד. -.-

אז הבחור של המנוי הסכים, למרות שניסה בכל דרך אפשרית לשכמע אותי לפגוש אותו לבד בלי עוד גברים.

והוא מציע יום שופינג...

מה? מותר לבחורה לפנטז על מניקור... ונעליים חדשות... והלבשה תחתונה חדשה ויקרה... וסושי... כשכל זה יעלה לי רק ברגשות אשם וטיפה כבוד...

אבל לא. לא אלך על זה.

ולא. לא אפגש איתו.

הוא שילם לי על מנוי, אבל זאת הייתה לגמרי בחירה שלו ובעיה שלו.

יאפ, אני מהבחורות האלו שיביאו ארנק לדייט ראשון ויתעקשו לשלם כי הן באמת רוצות לשלם על עצמן ולא שמישהו יבזבז עליהן כסף.

לא נעים לי כשמשלמים עלי בדייט ראשון, אלא אם כן זה רק תה/שוקו, אז יום שופינג?

המצפון שלי יהרוג אותי.

וכן, אני מאמינה שהבחור נואש מספיק בשביל להיות רציני.

והבעיה הכי גדולה... התרגלתי להיות וי.אי.פי, מי ישלם עלי כשהחודש יגמר? T_T