לאן הברווזים עפים כשהאגם קופא?

ביליתי את הימים האחרונים בצפיה בסרטים.

אני יודעת שסרט הוא רק סרט אבל...

הלוואי שהייתי חלק מסרט.

אחד הסרטים האהובים עלי זה "כמה טוב להיות פרח קיר".

אין לי מושג למה אני אוהבת אותו כל כך, אני רק יודעת שצפיתי בו מעל 8 פעמים.

לא קורה בסרט משהו מסובך, לא משהו מסובך שלא יכול לקרות לכל אדם.

באמת שאין שם משהו מטורף, סתם חיים רגילים.

אז למה אני כל כך מקנאה בצ'ארלי?

למה אני כל כך רוצה להיות בעולם הזה במקום צ'ארלי...?

פשוט.

מאוד פשוט...

לצ'ארלי יש חברים.

אני מקנא בילד הזה, בדמות, לא בגלל משהו מיוחד, אלא נטו בגלל החברים הקרובים שלו.

הייתי רוצה את מה שיש לו.

את החברים האלו.

חברים טובים כמו שהיו לצ'ארלי.

חברים ואהבה כמו שיש בסרטים, ולא סרטים מופרחים, אלא סרטים רגילים שמדברים על אנשים כמעט רגילים.

לצ'ארלי באמת יש מזל. מזל שלי אין וכנראה שבחיים לא יהיה.