הם אומרים לי לשחרר.לעזוב.לוותר.למצוא את גורם האושר שלי במקום אחר.
אבל אם הוא האושר שלי?
הרסתי הכל. הרסתי את עצמי כל השנתיים האלה. התאהבתי בגבר הלא נכון. שרוצה את כולן לעצמו.
הוא היה שלי. אמר שאני יפה, מקסימה, מושכת, מצחיקה, חכמה. הוא שמע את כל הבעיות שלי והקשיב להן. ובכל זאת רצה אותי. הוא נתן לי את השבוע הכי מדהים בחיי, אך גם נתן לי שבוע אכזרי.
למה הוא עושה את זה? הוא מרחם עלי? מפחד ממני? אין לו בעיה להשתמש בי וכשרק יתגלה תחליף הוא יזרוק אותי ויצפה שאשכח הכל?
לא. אתה טועה. אני לא אשכח איך אתה מחמיא לי, איך אתה נוגע בי, משחרר את הפחדים שלי ורוצה אותי מתחתייך.
"את באמת חושבת שאני אפרד ממנה בשביל זיון?" אני רק זיון? אתה מדבר שטויות. אתה לא מבין שאני עושה את זה כי אני רוצה אותך? אני רוצה שתאהב אותי? שאני מוכנה להראות לך אותי ואת האהבה שבי בכל דרך אפשרית?
כל פעם שאנחנו מתראים אתה רוצה אותי, אני יודעת. ואתה אומר לי לשכוח בגללה, שזה נגמר כדי שלא תרגיש רגשות אשם. אבל שנינו יודעים שזה שקר, המצפון שלך אף פעם לא מנע ממך להיות בתוכי.
אז מה אתה עושה איתה? היא נותנת לך להרגיש טוב עם עצמך? היא נותנת לך את תשומת הלב שלה אתה זקוק כל כך? הרי ברגע שאתה רואה אותי אתה שוכח ממנה.
הכרית שלי התמלאה דמעות בגללו. אני מאבדת אותו. לאט לאט. כמו סכין שנכנסת לאט לתוכך ובשקט מחריבה את הכל מבפנים, עוד מעט זה יגמר, הכל יהיה ריק מבפנים. ויכאב. כמה שזה יכאב.