חלומות בהקיץ

"אז תאונני", הוא מקליד.

"אני לא יכולה" 

אני באמת לא יכולה.

"למה לא?"

"כי אני אחשוב עליך"

"תעשי את זה, את צריכה"

"אני גם מאונן עכשיו." אני כל כך אוהבת את הישירות שלך.

המשפט הזה תקוע לי מול הפרצוף ואני לא מצליחה לחשוב בבהירות והגוף שלי מתחיל להגיב כבר.

אני מתנתקת.

מה קורה פה? 

"אני רוצה", "אנחנו לא יכולים", אני כבר לא יודעת מה הוא רוצה. הוא משחק איתי ואני משתגעת ממחשבות עליו.

מניאק. זה מה שהוא. ואם לא הייתי רוצה אותו כל כך, הייתי מעיפה אותו לאלף עזאזלים. 

אבל המחשבה הופכת לי את הבטן. אני כזאת פתטית לפעמים. ממשיכה לחכות לו שירצה בי. שישנה את דעתו, מוכנה לשבת בצד ולהמתין לו שיקח אותי ויסחוף אותי לזרועותיו, שינשק אותי, ילחש לי מילים מפתות ויגרום לצמרמורות בגופי.

נמאס לי להיות כזאת. אני רוצה אותו. כאן ועכשיו. 

מניאק. ועכשיו אני לבד על המיטה, כותבת ומשתוקקת אליו.

אעדכן בהמשך,

onlyfleetingdream