הלכתי למסיבה.היה מושלםםםם.
מוזיקה, ג'קוזי, חברים, ריקודים, מסיבה במקלחת, אוכל, שתיה..
אבל הכי מושלם היה כשהלכתי לסיבוב עם ידיד שלי,
היה ממש מושלם,
כשהוא החליט לנשק אותי
אז דחפתי אותי ואמרתי:
"דיי אני לא יכולה. יש לי חבר".
והוא:"יש לך חבר?"
אני:"טוב, האמת, שזה לא הולך בזמן האחרון, הוא בן 18 ו.."
הוא:"למה את יוצאת עם בן 18?!"
אני:"והוא אמר לי שהוא צריך לחשוב על זה".
הוא:"אז זה אומר שאתם כבר לא ביחד"
~ונישק אותי שוב~
אבל הפעם,
לא התנגדתי.
פשוט זרמתי עם זה.
לא ניהנתי, לא הרגשתי כלום,
להגיד תאמת הנשיקה לא הייתה כזאת וואו.
ואז פשוט עלינו למעלה.
ודיי התחמקתי ממנו כל המסיבה.
ואז כשחברה טובה שלי חזרה מהסיבוב שלה אחרי כמה דק', שאלתי אותה:
"איך היה הסיבוב????"
והיא:"היה נחמד..שמעתי שגם לך היה טיול נחמד~"
הייתי בהלם אז פשוט הלכתי והמשכתי לרקוד.
כל פעם שראיתי אותה במסיבה תהיתי אם היא סתם עובדת עליי או שהיא באמת יודעת.
אז הלכתי לפלאפון וכתבתי:
"תקשיב אני לא רוצה להמשיך בזה..
זה לא הולך.
הגילאים והכל..
סליחה שאני עושה את זה בסמס
פשוט אני לא יכולה יותר."
כאב לי כלכך לרשום את ההודעה הזו.
הוא באמת משך אותי.
מכל הבחינות.
ואז חברה שלי באה ואמרה "לי איך היה לך?"
נמאס לי מזה ופשוט לקחתי את התיק שלי והלכתי הביתה.
יצאתי בסערה.
בלי להגיד לאף אחד.
בעצבנות.
בכאב.
אמרתי לה שתגיד לבחור שילך להזדיין.
ושלא יצור איתי קשר יותר לעולם.
נמאס לי לחיות
כאילו שהעבר שלי רודף אותי והוא תמיד ימצא דרך לחזור חזרה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
צבעוני אדום