תמיד כששאלו אותי אם הייתה לי אפשרות לכוח על אחד לא ידעתי מה לענות.שאלו אותי אם הייתי רוצה להיות בלתי נראית וחשבתי:
"מה?לשמוע מה כולם אומרים עליי מאחוריי הגב בלי שידעו שאני שומעת?"
אמרו לי מה לגביי היכולת לעוף?:
"שימושי. אני פדלאה. מאוד. זה מגניב. ממש. אבל יש דברים יותר שווים."
אולי חיי נצח?:
"חיי נצח? במילים אחרות חיים של בדידות. אנשים מתחלפים. חיים, גדלים, משתנים, מתים. ואני, תקועה במקום."
שרירים חזקים?
"אני בחורה! למה אני צריכה שרירים חזקים כלכך?!"
אולי היכולת לרוץ סופר מהר?
"נעע..אני פדלאה מידי 'מאותגרת כוח רצון'."
כשאני חושבת על זה עכשיו? אם הייתה לי היכולת להפסיק לפגוע ולריב עם כלכך הרבה אנשים שאני אוהבת וחשובים לי,
הייתי רוצה את זה.
היכולת לשמור על שלום.
לא צריך לריב.
אפשר להתווכח ולסיים עם זה שכולם עם חיוך.
בלי "אני שונאת אותך!"
בלי בכי.
בלי דיכאון.
בלי רגשות אשמה.
בלי לפגוע באנשים בלי לשים לב בכלל.
אבל אם הם אנשים לא קרובים אליי, כלומר שונאת ממש מאז תחילת חיי כזה?
היכולת לדעת מה לומר כדי לפגוע בנקודה הכי רגישה.