אז ניסיתי לכתוב שירה..

מעולם לא שיערתי לעצמי שאני אחת כזו שמנחמת

שבעצם יש בי את תכונות האופי הדרושות

את הרוך , את העדינות , את הסובלנות 

כי תמיד חשבתי שאני כזו שמתפרצת 

שכועסת , שגוערת , שממהרת 

אך אתמול הפתעתי את עצמי 

בבוקר אחד זורח וחמים

ניגשה אליי ילדה

דיברתי איתה

ומשום מה

לא חששתי , לא נלחצתי , לא ברחתי

והיא התלוננה

ואני הנהנתי , ליטפתי , הקשבתי

לא הבנתי מאיפה למדתי !

וכשהשיחה הסתיימה היא חייכה חיוך רחב

כזה שנותן לך להרגיש שאתה הרבה יותר גדול ממה שאתה באמת

ואז קמה והלכה

ואני נשארתי לבדי , ותהיתי על קנקני

איך ייתכן שכה התשניתי ?

ואם זה היה חבוי בי, מאיפה זכיתי ?

ובתום התהייה

לאחר שביטלתי את כל המועמדים 

לא מאבי , לא מאימי , לא מאחי

הבנתי שאת היכולת הזו פיתחתי בעצמי