תן לי סיבה להאמין ש

פעם אחרונה שאני והיא היינו ככה מרוחקות, זה היה בגללי. 

אני הייתי בזוגיות, בצבא, וניסיתי למצוא את עצמי. 

לא תירוץ, אבל לא ידעתי לתפעל את כל ה.. דבר הזה. 

היינו חדשים, ואני הייתי קשה. וחיילת צעירה שלא רואה בית, או חברים או את החבר

(בסופו של דבר גם נפרדנו מכל הסיבות, בזמנו. לפני שנתיים)

והיא היום... היא לא חדשה בסיפור. 

הזוגיות לא זרה לה. כבר שנים. 

אבל פעם אחרונה שאני והיא התרחקנו, הייתה לי כתף חסונה לשים עליה את הראש,

ולהצטער שככה אני והיא התרחקנו. 

היום אני יושבת עם עצמי ויודעת שאני מצטערת שככה התרחקנו. 

אין לי כוחות לפתוח את הפה ולהגיד לה שאני מצטערת שככה התרחקנו.

באשמת לא אשמת. 

כי האשמה לא תפתור שום דבר. 

רק הבנת הפער והתקרבות בחזרה.