תן לי סיבה להאמין ש

משהו בי לא אוהב להיות לבד, למרות שאפשר לחשוב שבשנתיים האחרונות האלה, 

הייתי אמורה להתרגל לזה. 

ללמוד לאהוב את זה. 

אז התרגלתי, בערך. לא נהנתי מההרגשה הזאת יותר מידי. 

אבל לא אהבתי את זה. בכלל. 

בתקופה הקצרה של מ' בחיי, היינו מדברים הרבה על הרצון לחבק מישהו לפני השינה. 

גם אם חיבוק קצר. פוך אחד, שתי כריות, וחיוך אינסופי. 

עקב המרחק הכלשהו בינינו, וכנראה גם בזכות העובדה שאף אחד מאיתנו לא מספיק רצה את הדבר הזה,

מעולם לא ניסינו לחלוק לילה . 

שנינו היינו בתקופות מוזרות בחיינו, והיה לנו ברור שמה שלא יקרה בינינו, זה במילא יהיה זמני,

וקשר שיחיה על זמן שאול. 

לי זה לא התאים. 

Would you lie with me and just forget the world..?