כמה עברו מאז.. 9 חודשים?
9 חודשים מאז שישבתי במשרד. הבסיס ריק, כולם נסעו להילחם.
תקופה לחוצה, כולם באווירה הלחוצה, המצב נוגע לא נוגע בכולנו.
"אני לא שומעת. מה אמרת?"
"הוא... הוא...." קולות התייפחות מהצד השני.
"מי? מה קרה?"
"הוא נהרג. את שומעת? הוא נהרג!" קולות ההתייפחות התחלפו בצעקה ובבכי
יוצאת מהמשרד לאט לאט ואז בצעד מהיר הרבה יותר. לא בטוחה לאן אני הולכת.
עוצרת אחריי דקה, מתיישבת על אחת המדרגות, מנסה להסדיר את הנשימה.
"איך? מתי?? שמעת את זה בחדשות?? את בטוחה??"
מנסה לחשוב בהגיון.
כל פעם שהגיעו חדשות על עוד הרוגים או פצועים, כולן רצו לבדוק את השמות. איפה. איזה גדוד.
חטיבה. עוד פרטים. מפעילות קשרים. הנוהל כבר היה ידוע.
ובין לבין גם עבודה שוטפת, מנסות להימנע מויינט וגלגלצ, אבל זה בלתי אפשרי.
"כן.. חבר שלו התקשר אליי. הוא נהרג... לא יודעת מה הפרטים.. עוד לא פירסמו בחדשות.."
נשכבתי על החצץ שהקיף את המדרגה העליונה.
רועדת, ספק מהקור ספק מההרגשה הזו שתוקפת אותך כשמודיעים דבר כזה.
"מה...." הקול שלי התחיל לרעוד יחד איתי
"לפני שבועיים דיברתי איתו, את מבינה?? לפני שבועיים. הוא היה בשטחי כינוס.
צחקנו אחד על השני, אמרתי לו לשמור על עצמו. הוא הבטיח לי!! " היא פורצת בבכי, שוב. או שהיא לא הפסיקה מעולם?
אני לא זוכרת כבר.
היא מנתקת ומבטיחה לחזור אליי עם פרטים בקשר ללווייה.
שניות אחרכך כשעוד ניסיתי להין מה קרה, חברה התיישבה לידי.
חיבקה אותי חיבוק חזק, מהסוג שבדיוק צריך באותו רגע.
ללווייה לא הגעתי, גם לא לשבעה או לאזכרה.
לא הצלחתי לעשות את זה. פחדתי לא להיות מספיק חזקה בשבילה.
חזרתי למשרד אחריי שכל הדמעות יבשו.
בוהה במסך , מתנדנדת, מוותרת על העבודה לאותו יום.
במחשבה לאחור , אני נזכרת.
זה היה יום רביעי . זה היה יום רביעי, ואחריי שיחת הטלפון כל העבודה שלי פסקה.
לא סיימתי שום דבר באותו שבוע , וכבר לא היה לי אכפת.
אחריי צוק איתן יהיה לי הרבה יותר קשה להגיע השנה לטקס בבית עלמין.
כבר לא על מדים , ולמרו שזה בכלל כמו כל שנה, אני כבר רואה את הדמעות.
זה יכאב. זה כבר כואב..
כי הם היו בגיל שלי? כי כולנו שירתנו בצבא באותו זמן? כי הכרתי? ומה עם מי שלא הכרתי...?
הכאב הוא אותו כאב.
"אבא השנה זה יהיה קשה, הטקס. המון שמות חדשים... זה עוד טרי.."
"כל שנתיים מצטרפים שמות חדשים. אין בזה שום דבר שונה..."
אז למה בשבילי זה פתאום כל כך... אחר?
הלב מתכווץ והעיניים מתמלאות דמעות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Better than me