אתה לא אומר את זה במילים אבל אני מבינה.
מקרב אותי לאט, לחיבוק גדול שאני מסרבת לסיים.
בעיקר כי אני לא יודעת מה יקרה בסופו.
כשאין ברירה מתנתקת מהר ומתחילה ללכת.
אתה שם את היד שלך על הגב שלי,
נוגע לא נוגע, מלטף לא מלטף.
לוחש לי ״4 שנים..״ ואני מניחה שספרת.
כמה זמן אנחנו מכירים. חברים כל כך טובים.
זה לא במקום. זה מרגיש כל כך לא נכון,
ובראש שלי אני אפילו קצת כועסת עלייך, כי אני קוראת אותך.
ואולי עמוק בלב זה לא כעס בכלל.
אבל זה אסור. זה לא במקום. זה יהרוס הכל.