לא בטוחה מה עוד יש לי לומר.
נקודה מוזרה שכזו. יושבת בבסיס, זמן פנוי, ו.. אני רוצה לדבר עם מישהו.
רוצה לשבת ולדבר עם מישהו. ו.. יודעת שפשוט אין לי עם מי.
אני אוהבת את האנשים בבסיס, אבל מעולם לא עד כדי כך .
אף אחד מהם הוא לא ה... איש שלי. החבר הסופר טוב שלי. וזה חסר, מידי.
והחברים של הבית... הם בבית.
ואז אתה קופץ לי לראש.
מבינה לאט לאט שהגעגוע הוא לרעיון שבקיומך, ולא געגוע אליך.
זה עושה לי קצת טוב וקצת כואב.
ומה זה רגשות בכלל?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Better than me