תן לי סיבה להאמין ש

נניח ש"תקופה" זאת כמות הזמן שעוברת מרגע X עד רגע Y בחיים. 

מודה, עוד לא החלטתי אם תקופה היא כמות קבועה של זמן, או שמא תקופה יכולה להיות בגדלים משתנים. 

בצבא, כלומר חיי היוםיום שלי, כל הידע, הנסיון, ההצלחות והכשלונות שלי נמדדים מתקופה לתקופה,

כשאותה "תקופה" מדוברת היא כמות זהה של זמן.

כל פעם, 4 חודשים. 

בחיים האישיים שלי.... 

לא החלטתי. 

תקופות שלי נמדדות ע"י מדד האושר בחיי הפרטיים, האישיים. 

התקופות שלי הן.. אחרות. 

הן תלויות באנשים שנמצאים בחיי באותה עת, בתחושת המיצוי והאושר שלי..

ושאר גורמים משתנים באותו רגע בחיי. 

עצוב קצת.

האצבעות מרקדות ברגעים אלו על המקלדת, 

בלי לעצור לחשוב או להבין מה נכתב כאן, 

רק אוסף מילים הנזרקות מהראש, או מהלב,, או... משם.

עם כל מילה אני מבינה כמה עצובים נשמעים חיי. 

כמה תלויה אני בגורמים חיצוניים. 

שחיי והאושר שלי והתקופות וכל דבר בחיי נמדד בסופו של דבר... בגורמים חיצוניים.

-

בסופו של דבר, בשורה התחתונה,

הדברים שהביאו אותי לכתיבת כל הדבר הזה הם העובדה שהתקופות שלי לאחרונה נהיו משעממות.

חוזרות על עצמן.

שני צעדים קדימה, שלושה אחורה. 

תקופה של רוגע, חיוכים, ציפייה. 

ואחרייה מגיעה תקופה ארוכה של ספק ייאוש ומרמור ספק בדידות נפשית. 

אני לא בטוחה למה אני מופתעת כל פעם מחדש כשתקופה טובה מסיימת.

צפוי הרי, לא?

צפוי שאני אתקע, צפוי המרמור הזה... 

צפוי וכואב.

צ'אי לאטה וחלב סויה לעת ליל. 

ברוך שפטרנו מעוד יום. 

-

באיחור קל אחריי הקהילה הפייסבוקית, התמכרתי נורא לעמוד של ארטמיס. ליצירות הנוגות. למילים הדוקרות והנכונות. 

מדהים כמה דברים שם פשוט.. מדוייקים.