אתה יודע... אני מפחדת. לא כי אני פחדנית מטבעי (טוב אולי גם זאת סיבה, או תירוץ), אבל אני מפחדת כי כבר סמכתי עליך פעם. סמכתי עליך פעם וגיליתי שטעיתי. אני חושבת שהפחד מלחזור על אותה טעות גדול יותר מהפחד להיפגע, וכן, שניהם קיימים אצלי. התהיה למה זה קרה קודם, המחשבה על כמות הפעמים שבכיתי בגללך בעבר, הזיכרונות מהשנה האחרונה בה האכלתי את עצמי בטעויות שלנו ובאדיוטיזם שלך.... הכל גדול עליי. אני לא יכולה שלא לתהות אם בגדת בי. ההגיון הבריא מצביע שכן, אבל אני מפחדת לשאול. מעדיפה להדחיק את העניין, להפוך אותו ללא קיים, לא "אישו" בכלל. אני מפחדת שאם אני אשאל אותך, זה יהפוך את העניין לאמיתי. אם אין לי תשובה ברורה, אז אין וודאות.
מה שלא יודעים לא כואב?
תוהה אם להיות איתך תהיה טעות. פעם אחת זה כבר נגמר, מה הסיכוי שהפעם זה יחזיק, שהפעם הכל אחר? אנחנו לא מתחילים מאפס. באיזשהו מקום אנחנו מתבססים על יסודות של מערכת יחסים אחרת, קודמת, אחת שכשלה. וזה קצת כואב.
אני לא יודעת אם להיות איתך תהיה טעות. אני לא יודעת אם יש לי רגשות כלפייך או רק כמיהה אינסופית למגע הזרועות שלך שמחבקות אותי, עוטפות ממש.
איך אני נפטרת עכשיו ממהמחשבות שבאות בלי סוף וההתלבטויות שלא נגמרות?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Better than me