נמאס לי שברחת כל כך רחוק מהבית. מילא בתקופת הצבא , זה לא שהייתה לך שליטה. הייתי קטנה ופגשתי אותך פעם בשבועיים. אבל עכשיו.. עכשיו אני באמת צריכה אותך. בגיל הזה. כשרע לי, כשלי אין לאן לברוח מהבית. כשאני צריכה להתמודד עם הבית הזה, דווקא כשהוא נהיה בלתי נסבל. דווקא עכשיו מצאת לנכון לברוח כל כך רחוק ולהישאר שם. רחוק.
אני צריכה אותך פה , להעביר איתי את התקופה המזוויעה הזאת, להיות קרובה ולעזור לי. אבל לא.
אני לא בטוחה אף פעם אם זה מטעמי כסף-לנסיעות או מטעמי חוסר חשק לחזור הביתה.. אבל אל תשקרי שיש לך הרבה לימודים.
התירוץ הזה עובד רק בתקופת בחינות.
לראות אותך פעם בשלושה ארבעה שבועות למשך יום וחצי.. מערכת יחסים אולטימטיבית בין אחיות, אה?
אם אי פעם תהיתי למה אנחנו לא קרובות כמו שיכלנו להיות,
למרות פער הגילאים הנוראי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Better than me