אִבֵּי הַנָּחַל

אמש, ביום הבוחר הרגשתי נפלא.

השמש הייתה נעימה.

הרוח מושלמת.

כל אחד הרגיש כאלו בידיו נתון הכ-ל.

היום, קמתי גמור. מצונן. עם כאב ראש.

לתוצאות הבחירות בטוח יש השפעה נכרת על ההרגשה הזאת יחד עם הדרישות מהפרוייקט בלימודים.

אני שבר כלי. הקלות הזאת של מצבי הרוח לאחרונה בלתי נסבלת בעיניי. ממתי הפכתי להיות כזה?

הרגש ממש התחיל לשחק אצלי משחק.

עד לא מזמן הוא בכלל לא היה פקטור!

בין תשדרי הבחירות והמדגמים העברתי היום לערוץ אחר,

רוסי, משהו שבטעות נקלעים אליו שמקישים מספר לא נכון בשלט.

אבל זה היה משהו מיוחד. שידרו איזו קלאסיקה ששברה לי את הלב.

הקשבתי לכל צליל וצליל, נוגע בכל המעברים הסינופטים שלי במוח..

בכיתי.

בכיתי, לראשונה בהשנה הזו.

שבת שעברה שאלה אותי ידידה ״מתי הפעם אחרונה שבכית?״

לא ידעתי לענות לה... כי באמת לא זכרתי מתי בכיתי..

עכשיו אני יודע.

אני סוגר את היום המחורבן הזה בכתיבת פוסט כאן.

וזה מקל מעליי מעט.

לילה טוב