הרבה פעמים ראיתי פוסטים כאלה ונורא רציתי לכתוב אחד אבל אז נזכרתי שכתבתי כמעט כל מידע אפשרי על עצמי בבלוג ואני לא ממש מלאה במסתורין אז ויתרתי..

אבל לא עוד!

אז הינה:

-אני סובלת ממגרנות מאז שאני קטנה, ומסתבר שזה תורשתי..עדיין לא הבנתי ממי.

-יש לי בחילות מכל דבר. אבל מכל דבר. (משעות דימדומים,קפה נמס ועוד ועוד..)

 +רפלקס ההקאה שלי דפוק וגם אם הבחילה שלי ממש נוראית, אבל ממש, אני לא מקיאה. אני מקיאה רק לעיתים נדירות אם אני נגיד שותה יותר מידי.

 ובנים לפני שאתם מתרגשים; זה לא עובד לטובתי.

-אני יכולה לעשות קול "הליום" גם בלי הליום. אני יכולה לצחוק, לשיר ולדבר כמה זמן שבא לי ככה. לצערי בובי לא סובל את הקול הזה(וגם לא את הפאפי פייס הכובש שלי)

וזה נשמע בערך ככה . אולי אני אקליט את עצמי בהזדמנות.

מעניין אייך זה ישמע אם אני אשאף בנוסף גם הליום..

-אני חולמת המון אבל אין לי כמעט אף פעם חלומות טובים, או בעצם חלומות...אפשר לקרוא לזה סיוטים.

-אני חולת תה, אבל לא סתם תה, רק חליטות, וצ'אי מסלאה(מוזר לי לקרוא לזה צ'אי בנפרד כי בשבילי "תה" ו"צ'אי" זה אותו דבר). אני שותה תה גם בשיא החום.

-אין לי סבא וסבתא, כולם נפטרו.

-אני "ילדת הפתעה", לא מתוכננת(;

-אני בן אדם חרדתי, או לפחות ככה היועצת/מחנכת שלי מכיתה י"ב הגדירה אותי. יש לי הרבה פוביות ולחצים..או כמו שאני מעדיפה לקרוא להם בבלוג "מפלצות". אני חושבת שפירסמתי פה מתישהו רשימה..

-לי ולאחותי(שגדולה ממני בשנה) יש שפה סודית שבה קוראים לי "פוש".

-אני אוהבת לראות דברים נשרפים.

-אני בן אדם כזה שחייבים להדביק לו כינוי. חוץ מאבא שלי(והמורים שהיו לי) אני לא חושבת שמישהו קורה לי בשם הרישמי שלי, תמיד יש לו איזשהם עיוותים.

-בחיים לא עישנתי, לא ניסית, אפילו לא נרגילה, כלום.

-מגיל קטן אני ישנה עם בובת כלב קטנה בשם "חומי", הוא חפץ המעבר שלי, מרגיע אותי, ואני חייבת לתת לו נשיקה לפני השינה.אני לוקחת אותו איתי לפעמים גם לחו"ל. הוא ממש חשוב לי וכולם יודעים שצריך להתנהג אליו בכבוד.

זאת אני בת 13 רואה חדשות.

-הצבע האהוב עליי הוא ירוק.

-הספר(ספרון) הראשון שקראתי בחיים היה "נסיך צפרדע".

-אני חייבת שיהיה שומשום על הפיצה שלי.

-אני מסתרקת לעיתים רחוקות.

-יש לי דחף מוזר להחביא כסף בחדר "למקרה חירום".

-האוזניים שלי דוחות עגילים, ויש לי בגלל זה "מיני הרחבות" כי העגילים ניסו "לברוח" מהאוזן שלי...בגלל זה היתי צריכה להוציא את הטראגוסים שעשיתי.

-אני אוהבת לדבר על עצמי):

וזהו, אין לי כוח יותר לנבור בנבכי נשמתי.

פוש