אז ככה זה לכתוב בבלוג ?
תמיד רציתי אבל לא מצאתי את הזמן או הכוח להתעסק עם זה .... נראה לי רעיון נחמד לכתוב את כל מה שיש לך בראש ככה בלי להזדהות בלי לפחד לכתוב , כמו בפורומים או רשתות חברתיות שם מצנזרים , פשוט לכתוב מה שיש בלב ואולי אפילו למצוא אנשים שלא שונים ממך הרבה.
קצת על עצמי:
אז נעים מאד שמי טול טול אני אהיה בת 27 עוד קצת יותר משבוע. סטודנטית לתואר שני , עובדת באותה עבודה מעל שנתיים ושונאת אותה ממש. האנשים דווקא בסדר שמה אבל העבודה עצמה משעממת ולא מספקת בכלל ואני מרגישה מבוזבזת שם וגם היא מאוסה כבר. (מיד תבינו למה אני לא עוזבת)
חוצמזה אני גרה עם בן זוגי שאנחנו יחד קצת יותר משנתיים. אוהבת הרבה מחשבים ואינטרנט , לצאת עם חברים ,מסעדות, חדר כושר וטיולים בעיקר בחו"ל.
סה"כ אני בן אדם שמח אבל די חסרת בטחון , מתוסבכת ברמות אחרות ,רגישה מאד ,לוקחת דברים קשה ומפרשת כל דבר הרבה יותר ממה שהוא , אני באמת אלופה בלפרש כל דבר להכי רחוק ממה שהוא וזה חלק מהחוסר בטחון והתסבוך.
אני סוג של תמיד מחפשת מה רע ומחפשת ממה לדאוג כמו שאומרים עליי לפעמים אבל זה לא שאני מדוכאת כל הזמן , ממש לא , כלפיי חוץ לא ממש רואים את זה . פשוט קשה לי עם החיים ועם אנשים שאכזבו אותי הרבה פעמים ואיכשהו גרמו לי לאבד אמונה בעולם . כן אני יודעת שאני אצטרך לטפל בזה מתישהו.
יש לי משפחה מדהימה ותומכת ולא חסר לי חברים אבל עדיין מרגישה שהכל צבוע ולאף אחד לא כזה אכפת באמת והכל אינטרסים .
יש לי כמה בעיות בחיים שתשמעו עליהם הרבה פה כנראה ואני אפרט כאן בקצרה:
1) אני בוגרת תואר כללי מאד במדעי החברה שלא רק אני אלא הרבה ממי שעושה תואר כזה זה אנשים חסרי כיוון שלא יודעים מגיל 0 מה הם רוצים להיות בחיים. ואז מסיימים את התואר עדיין חסרי כיוון ובלי יותר מידי אפשרויות תעסוקה כי זה כללי. זה בהתחלה נחמד החיפוש עצמי ובהתחלה גם מאד נהנתי מהעבודה שמצאתי שהיא יחסית לאקדמאים , אבל זה חברה עם שכר ממש נמוך שלא משתנה ממש ואין בה הרבה לאן להתפתח והיא מהתחלה לא היתה הכיוון שלי.
אני עסוקה רוב הזמן בערך בחיפוש כיוון מקצועי , אני רוצה מקצוע ומתאים לי שבחברה הבאה שאעבוד להתקע שם 20 שנה כמו בדור של ההורים שלנו. אני שונאת לחפש עבודה , גרועה בלעבור ראיונות ובכלל שוק העבודה פה מזעזע בעיקר כשאין לך מקצוע או הכשרה חשובה.
נסיתי בשנה שעברה לעשות תעודה בתחום;טכנולוגי שקשור למערכות מידע , אני מאד נמשכת למחשבים וטכנולוגיה אבל שסימתי אותה הבנתי שעם תואר כזה אף אחד לא יסתכל עליי. זה תחום די מבוקש שברור שיקחו מישהו עם תואר רלוונטי או לפחות עם רקע מהצבא או משהו שזה משהו שלי אין. לקחתי את זה קשה מאד ובכיתי המון כי חזרתי לאותו מקום בעצם וסתם בזבזתי שנה עמוסה בחיים שבעצם אני לא אוכל לעסוק בתחום . אולי זה גם באשמתי שלא עברתי ראיונות שכן נתנו הזדמנות אבל לא משנה.
אז אם עוד לא הבנתם אני לא עוזבת את העבודה שלי בעיקר כי אין לי כיוון ולא יכולה להרשות לעצמי לשבת בבית ולחפש את עצמי בלי כסף מי יודע כמה זמו . יש לי חשבונות לשלם. וחוצמזה זה עבודה שאפשר לעבוד בה מהבית הרבה והיא לא תחרותית כזו עם יעדים לוחצים ואנשים שדורכים עליך כמו בהרבה תחומים שצריך לשרוד היא יחסית רגועה. אז אני די סובלת בשקט למרות שקשה יותר למצוא כיוון ועבודה כשאתה עובד במשרה מלאה.
אני כל פעם בודקת כיוונים חדשים כאלה , מנסה להתקבל נכשלת וחוזרת לאותו מקום זה בערך שנה ככה שאני מחפשת עבודה עם הפסקות.
סוף סוף בקרוב אני אתחיל טיפול אצל פסיכולוג תעסוקתי שהוא גם קליני ונראה מה יצא מזה. אני לא תולה בזה הרבה תקוות אבל לא יזיק לי קצת לספר את זה למישהו שמבין ואולי לקבל עצות איך לקחת הכל פחות קשה. אם אני מסתכלת על חברותיי מהתואר רובן באותו מצב או שעשו הסבה להוראה או שהן גם עובדות בסתם עבודות בנתיים שהן לא אוהבות ומחפשות את עצמן אבל אני אולי לוקחת את זה קשה מידי יותר כמו כל דבר.
2) לי ולבן זוגי היקר יש בעיות מהתחלה במה שקשור ליחסי מין. אני אפרט עליהם אולי בהמשך. כרגע אגיד שזה לא פחות מתסכל והיינו אצל אינספור מומחים ועדיין לא נראה לי שיש להם סוף. זה קשר ראשון שלו ושלי שני אז לשנינו אין נסיון מיני עשיר שזה מוסיף לבעיה. אני אוכל רק להגיד שלכל אחד מאתנו יש בעיה שונה שקשורה לתפקוד המיני שגורמת להרבה קשיים בתחום הזה כבר מאז שהתחלנו לצאת. לא נפרדנו או חשבנו להיפרד מעולם בגלל זה כי ברור לשנינו שאצל פרטנרים אחרים לכל אחד מאתנו תהיה את הבעיה שלו וגם כי החיבור בנינו הוא לא מהעולם הזה
3) אני לא שמנה בהגדרה של עודף משקל אבל לא מרוצה מהגוף שלי אף פעם ולאחרונה גם עליתי כמה קילו , ואין לי יותר מידי זמן פנוי לחדר כושר אז אני שונאת את עצמי שאני לא ממש שומרת כמו פעם אבל גם לא הולכת לחדר כושר בתדירות שהיתי פעם הולכת.
אין לי הרבה זמן פנוי כי אני עובדת במרחק נסיעה באוטובוס של 40 דקות נסיעה אז גם אם אני מסיימת לעבוד ב6 בערב הלך לי היום. אני משתדלת לעשות הרבה שעות נוספות בעבודתי בגלל השכר הנמוך והמביך שמשלמים שם . זה עוד משהו שנורא מטריד אותי בחיים , אם אני אצליח אי פעם לקבל שכר שאפשר לחיות ממנו? קשה לי גם כלכלית מאז שעזבתי את הבית של ההורים. שלא נדבר על התחבורה פה שהיא על הפנים אבל אין לי אפשרות להחזיק אוטו מבחינה כלכלית. התואר השני גם מוסיף לי עומס לחיי העמוסים ולכן קצת קשה שאין כיוון אבל כן יש עומס בדברים שלא בהכרח הם מה שחלמתי.
שאני חושבת על זה שאני עוד שניה בת 27 ואין לי מקצוע ולא הגעתי לאן שרציתי כמעט בכלום אז עצוב לי . אני לא יודעת עוד כמה זמן ימשך החיפוש העצמי הזה ועוד כמה זמן נפתור את הבעיות בתפקוד המיני וזה מתסכל למרות שאני מטפלת בהם .עכשיו גם אתחיל לטפל בבעיה של החוסר כיוון יותר ברצינות עם הפסיכולוג התעסוקתי.
זהו בנתיים נראה לי שחפרתי מספיק!
אז מקווה שיהיה לכם מעניין פה וכבר מרגישה טוב יותר לפרוק את מה שעל הלב
חג שמח לכולם !! תהנו מהסופ"ש הארוך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
