אני לא יודעת מה אני מרגישה,
מן ריקנות עמוקה כזאת,סוג של חוסר תקווה,חוסר וודאות,
לא יודעת לאן אגיע בסוף,מבולבלת.
להמשיך להרוג את עצמי לאט לאט? לפגוע בקרובים אלי? בחברה שבכתה אתמול בפלאפון במשך שעה כי היא דואגת לי,והתחננה שאוכל?
באחותי הקטנה שמחקה כל החלטה או מעשה שאני עושה?
את ההורים שלי,שכבר כואב לי לראות את המבט הכואב בעיניים שלהם בכל פעם שהם מסתכלים על היד המצולקת שלי,
מסתכלים עליה,ויודעים שהפסקתי,שאני לא חותכת את עצמי יותר,אבל תמיד יש בהם את הפחד הזה,שאולי ברגע של חולשה אני אחתוך את עצמי שוב,
אחתוך את עצמי... אולי.. בטעות
לראות את ההורים שלי משלמים כל שבוע מאות שקלים לטיפול פסיכולוגי,שולחים אותי לשם מלאי תקווה שזה יעזור לי,שאני אהיה שמחה,שאפסיק לפגוע בעצמי אם מבחינת הרעבה עצמית,אם מבחינת מחשבות או פיזית.
לראות אותם עובדים קשה לממן לי את הטיפול,אני שם כבר שנה,והם בטוחים שאני כבר בריאה,שאין לי יותר מחשבות רעות,שאני סוף סוף אוהבת את עצמי,ואוכלת.
הם אפילו שאלו אותי "זה בסדר אם נתחיל לאט לאט להפסיק את הטיפול? כי נראה שהתקדמת המון"
וכשאני אהיה מוכנה,להגיד להם,
הם לא רוצים להפסיק אותו לפני שהם מקבלים את האישור הזה מימני.. שאני מוכנה
וזה קשה,זה קשה להסתכל להם בעיניים,
העיניים האלה עם המבט המלא גאווה על "השינוי" שעשיתי,ולדעת שאני מרעיבה את עצמי שוב,
שאני מכורה לתחושת השליטה המדומה שההפרעה מספקת לי,שאני מעריכה את אנה על העזרה שלה,שהיא לוקחת לי את האוכל ולא מרשה לי לקחת,להתענג,לנגוס באיטיות,מענישה אותי
כי מגיע לי להיענש לא? הייתי ילדה רעה, הרשתי לעצמי לאכול, עליתי במשקל,
אנה אמרה שאסור לאכול,ואני התעלמתי ממנה,
אנה הייתה שם,רצתה להפוך אותי למושלמת,טהורה,ריקה,ואני אכלתי,
ואוכל... אוכל זה הדבר שהכי מכאיב לאנה,
ואני הכאבתי לה.. ועכשיו מגיע לי להיענש,
וזה אולי קצת קשה,ככה לרעוב,כשהבטן מקרקרת והחולשה מתחזקת,הסחרחורות מתעצמות,
אבל אם את רוצה שאנה תסלח לך,את צריכה לסבול
הו,כמה שתסבלי
אבל.....
אנה תמיד תהיה פה לחבר אותך חזרה אם תתעלפי ותשברי את העצמות היפות שלך,
אנה תזכיר לך כמה חזקה את כשאת כל כך חלשה... מרעב
אנה תרחיק אותך מאנשים שמנסים לפגוע בך,
"חברים! הם בסך הכל רוצים שתשמיני! הם מקנאים שאת בדרך לשלמות נפשית ופיזית"
אנה תלמד אותך שליטה עצמית מהי,כוח רצון ואלוהות,היא תגרום לך להרגיש שאת מעל הכל,שאת לא נכנעת לצרכים אנושיים זולים!
את מעל זה... את... מלאך,אין לך צרכים או רצונות,את ריקה! טהורה! אין בתוכך כלום!
וזה מבלבל,אנה משכנעת,אנה היא החברה המושלמת שתמיד רציתי,המלאך השומר,
אבל אני יודעת כמה אנה היא כלבה,
הו,כמה שהיא כלבה,
כשלא תהיי מוכנה היא תסובב הכל נגדך,היא תבגוד בך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
