לחשוב בקול רם

הכל הסחת דעת ושום דבר לא משנה

קשה לי לחשוב על העתיד שלי, זה מרגיש כאילו אני אמות בקרוב.

בכל יום אני חושבת על איך.

יש לי סיוטים כמעט בכל לילה, ולא סיפרתי על הרוב מוחלט שלהם לאנשים.

התלות שלי באנשים גדלה עד שהיא כמעט בלתי נסבלת,

כאילו אם אשחרר לשנייה הם יחמקו מידיי ואני אשאר לטבוע.

לכולם ימאס ממני ואני לא יכולה לסמוך על אף אחד

אני צריכה אישורים נשנים וחוזרים של אהבה כלפיי

ביקשתי מההורים שלי פסיכולוג אחרי כל השנים האלה של שנאה עצמית אני חושבת שמגיע לי

איך אני אצפה מאנשים להישאר איתי כשאני לא מצליחה לסבול את זה?