לחשוב בקול רם

מוקדם יותר היום חשבתי עלייך.

חשבתי לעצמי שאני ממש שמחה שיש לי אותך, ושאנחנו ככה. בדיוק כמו שאנחנו.

מוקדם יותר היום חשבתי שאני עדיין אוהבת אותך, יותר משאת רוב האנשים.

אבל לא סוג כזה של אהבה, חשבתי לעצמי. המשכתי הלאה.

מוקדם יותר היום התגעגעתי אלייך.

למרות שהתראינו רק אתמול, זה לא ממש מתאים לי, אבל לעזאזל, מבחינתי תהיה כל הזמן בסביבה.

מוקדם יותר היום חשבתי על לאהוב מישהו אחר.

כי.. לא יודעת. כולם חשבו שאני והוא ביחד ואנחנו יכולים לדבר שעות.

חשבתי שאולי הייתי עיוורת אליו, בגללך.

מוקדם יותר היום..בעצם, אתמול.

אמרת לי שאתה אוהב אותי. אמרתי בחזרה.

אבל לא ממש הבנתי מה הכוונה.

חשבתי שאתה מתכוון בתור חברה טובה, או בתור בן אדם.

אתה ידעת שזה מה שחשבתי.

מוקדם יותר היום הרהרתי בזה.

וגם שמחתי ביני לבין עצמי שאנחנו חברים כאלה עכשיו.

אפילו תהיתי אם אתה באמת אוהב אותי כמו שאמרת, או שזה משהו שיוצא לך לזרוק לאוויר.

מוקדם יותר השנה אהבתי אותך.

ולעזאזל, כל הבלוג שלי יכול להעיד על מה שהעברת אותי.

אני בכיתי עלייך ועלינו ועל מה שהיה יכול להיות על בסיס כמעט קבוע.

אני התייסרתי במחשבות ונקרעתי לשתיים.

אני נשארתי ערה לילות שלמים והייתי שם בשבילך כשהיו לך עיניים רק בשבילה.

ביקשתי שתאהב אותי כל כך הרבה פעמים.

מוקדם יותר היום, התקשרת אליי.

אמרת לי שיש לך רגשות כלפיי.

הרבה זמן לא בכיתי עליך.

נראה לי שהבנתי מה השריטה שלי, לכולם יש אחת כזאת. עם כל כמה שאני שונאת להיות כמו כולם, אני מניחה שהשריטה שלי היא שאני צריכה מישהו שיזדקק לי. מישהו שיצטרך אותי עד שהנשמה שלו יוצאת. בעצם אולי אני צריכה מישהו שיתן לי לאהוב אותו בזמן שהוא לא שם עליי, במקום לנסות למצוא פתרונות כמו שיאיר עשה. אני צריכה מישהו שלא ימאס לו ממני גם כשאני עצובה ומדוכאת, מישהו שאני לא מרגישה מחויבת לידו להיות מעניינת או חמודה. שאני יכולה להיות מרירה ועצבנית וכועסת, אבל זה לא ישנה שום דבר. מישהו שיחשוב שאני טובה למשהו כי אני לא עושה את זה בעצמי. מישהו שיעסיק אותי מספיק כדי שאני לא אפול לדיכאון או הפרעות אכילה, כי נמאס לי לקפוץ מכל הודעה ששולחים לי ולקוות שזה מישהו שאכפת לו רק כדי להתאכזב כל פעם מחדש. אני מרגישה כל כך בודדה וכולם עיוורים לזה.

אני פשוט צריכה מישהו.

עשיתי טעות.

הייתי בסערת רגשות בזמן האחרון, אנחנו די התקרבנו. כבר הרבה זמן אנחנו ישנים ככה, מידי פעם הרגשתי את זה אבל הפעם זה היה שונה. אני לא יודעת למה. אני מניחה שחשבתי על זה כבר זמן מה, אבל רציתי לבדוק. אני פחדנית, אז שמתי את היד שלי על הירך. ורק העברתי אותה בעדינות, אני לא יודעת מה עבר לי בראש. גם כשהתחלתי להרגיש את זה, המשכתי. בשלב מסוים, שכבר יכולתי להרגיש בבירור, הפסקתי. והוא החזיר את היד שלי, החזיר אותה מיותר לסתם ירך. וכבר הייתי ממש שם, למרות ששום דבר לא היה קורה. כי לא ממש רציתי. אני מניחה שהייתי סקרנית. הייתי ממש שם, בקושי נוגעת.. הנשימות נהיו קצת יותר כבדות.. ואז החזרתי. אבל בבוקר, הכל היה רגיל. לא היה מביך, לא דיברנו על זה. והכל היה בסדר. אבל עכשיו נותרתי עם חשש, למי זה יגיע? אני ממש אוהבת אותו, אבל לא יותר מידיד. אז למה עשיתי את זה? ולמה הוא נתן לי? אני מקווה שהוא לא מצפה למשהו אחר עכשיו.. אולי הוא מתחרט על זה כמוני. אבל אם האחר ידע, אני לא רוצה לדעת על מה הוא יחשוב. אבל איך אני אפסיק לחשוב על זה?

טוב, לכל דבר יש פעם ראשונה.