לחשוב בקול רם

הלכתי למקלחת בשביל לבכות.

אבל במקלחת לא באמת יודעים אם אתה בוכה או אם סתם נכנס לך סבון לעיניים. אף אחד לא שומע אותך מעבר לזרם המים. ואם מישהו יגיד שהוא שמע ילדה בוכה, אף אחד לא יאמין. וגם אם כן, אתה ממציא איזה סיפור והם מרוצים, כי לא באמת אכפת להם שאתה כל כך נואש לבן אדם שלא רוצה אותך באותה צורה. זה פתטי. נהייתי כל כך מיואשת שפניתי לירח, אבל גם הוא כבר לא עונה, גם עכשיו כשאני עצובה. אולי גם הירח ישלח לי הודעה עם כל הדברים שהוא אוהב בי, וישאיר אותי לתהות איך אני כל זה וזה עדיין לא מספיק. איך אני עדיין לא מספיק. אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים אבל אתה גם הדבר הכי רע. הדבר הראשון שעבר לי בראש כשסיימתי לקרוא אותה היה שאני אוהבת אותך, ושיש חלקים בתוכי שתמיד ילחשו את השם שלך ויבכו בגללך במקלחת, עד לסוף העולם. אבל הפסקתי לקוות בשבילנו, גם במציאות אחרת. אולי בעוד כמה זמן, בין אם זה בעוד כמה ימים, חודשים, שנים. אתה תיזכר בי ותיתפס בך תחושה מעיקה כזאת של פספוס, על מישהי שרצתה לתת לך הכל. תיזכר באיך הכל התפקשש. ואתה תתגעגע אליי, תתגעגע כל כך שהכוכבים יכירו את השם שלי כי אתה לא תוכל לדבר עם אף אחד אחר. ואתה תתחרט. כי איבדת אותי.. ואני כל כך אהבתי אותך.