לחשוב בקול רם

לפני שנפסיק לדבר,

לפני שכבר לא יהיה לך אכפת,

לפני שאשנא אותך

על מה שהיינו

ועל מה שלא נהיה.

הייתי רוצה לעשות עוד משהו אחד עבורך.

וללכת לשאול אותה, על מי היא עובדת.

כי כשדיברתם,

נראיתם כמו האנשים היחידים בעולם.

והיה ברור,

הם מעמידים פנים שהם רק חברים.

ואי אפשר לזייף את זה.

אני במילא יודעת,

שכשתראה אותה

אני לא אשנה שוב.

ובסופו של דבר, אאבד את שניכם.

אבל כשתחשוב עליי,

בימים שטופי שמש,

או בלילות מלאים בכוכבים.

כשלא תוכל להפסיק להסתכל על ההילה של הירח.

או כשתסתכל מהחלון בבית שלך,

בימים של חורף, בזמן שהעלים נופלים.

אולי כשהקיץ יעבור,

שהשלכת תחלוף.

אתה תדע שהיינו.

אתה תדע שהייתי.

ואתה תקווה שעוד נהיה.