מה בסך הכל אמרתי?!

כוונת הבלוג הוא להיות הומוריסטי, אבל לפניכם פוסט רציני.

היום נתקלתי בסרט דוקומנטרי הנקרא "ילדים בעידן הפורנו". הסרט שצולם לאחרונה, מדבר על התפתחות ילדות ונערות בעידן שבו הפורנו נגיש לכולם בגיל צעיר ובנות מציגות את עצמן כאובייקט מיני בגילאים קטנים ובלתי נתפסים.

אחת הנערות שראיינו בסרט, בת 13, סיפרה שהיא וחברתה שלחו תמונות בלי חולצה לאחד הבנים בכיתה כדי למשוך את תשומת ליבו. המעשה ערער אותי ממש והתחילו לי מחשבות "הבת שלי לעולם לא תתנהג ככה" "הנוער של היום הוא נוער דפוק" "מה נסגר עם העולם?!" ואז ניסיתי לחשוב עם עצמי האם גם אני חלק מזה. לא אהבתי את התשובה.

מבחינה מהצד על חיי אני מבינה שכל הבטחון העצמי שיש או אין לי (לעיתים לא ברור) מובנה על תפיסה שגויה שאם אני לא הבחורה הכי "שווה" אני בלתי נראית. 

את ההערה הסקסיסטית הראשונה שקיבלתי בחיי הייתה בגיל 13, ילד שלמד בכיתה המקבילה ניגש אלי מרחוק רק כדי להגיד לי "יש לך תחת יפה", אותו אירוע שלא יחסתי לו חשיבות, גרם לי עד היום לשנות את כל הגישה שלי לקניית בגדים מבלי לשים לב בכלל. וקיבינימט, אני בת 13 לא היה לי תחת בכלל!

אני פתאום מתחילה להבין שזוהי לא רק אשמת הגברים שנשים "מחפיצות" את עצמן, גם לנשים יש חלק בכך. בתור קוראת נאמנה של עיתון הנשים הידוע בכל העולם "קוסמופוליטן" מעולם לא הייתה כתבה במדור היחסים על איך גבר צריך לענג אישה, אלא רק מה לעשות כדי לספק את הגבר שלך. והייתי קוראת ומפנימה וממרקרת, כי ככה חשבתי, שדרך סקס אני אמצא חתן, שבנים ישימו לב אלי בגלל המחשוף שלי.

הנערים שגדלים לתוך זה, מתחנכים בסביבה שאומרת להם שהכל מגיע להם, שאישה תשים את עצמה עירומה על מגש של כסף והוא צריך לבחור איזה מגש בא לו יותר. זה אבסורד וזה מערער אותי כל כך! יש ימים שאם היו מעמידים אותי עירומה עם טוש הייתי מסמנת על עצמי את כל המקומות שהייתי מנתחת, בואו נגיד שהייתם רואים יותר סימונים מגוף. הייתי מוכנה לבצע ניתוח פולשני של הכנסת גופים זרים בגוף שלי בשביל שגברים "יאהבו" אותי. מה נסגר איתי?! 

גם אני הייתי מודעת לסקס בגיל צעיר מאוד ולדעתי בגיל 14 התחלתי להתלבש עם יותר עור חשוף. מזלי, שלא היו רשתות חברתיות כשאני הייתי בגיל הזה כי אז יכול להיות שהמצב היה הרבה יותר קשה. ילדות לא מבינות שהתמונות שהן מעלות בכמעט תמימות לפייסבוק, כל העולם רואה ומשתף. זה מפחיד וזה מגעיל וזה עוד כל כך הרבה דימויים שליליים שאני אפילו כבר לא מצליחה לנסח. 

ביונסה, "מלכת הפמיניסטיות", שרה שירים על בנות שוולטות בעולם ויופי טבעי, אבל אני שואלת למה בקליפ של השירים האלה שמדברים על העצמות נשיות ביונסה כמעט עירומה? והיא עוד הגרסה של מאה השערים של מה שהולך בערוצי המוזיקה. אני מנסה להזכר בשירים שאני גדלתי עליהם והם בהחלט היו תמימים יותר. החלטתי לעשות ניסוי ושאלתי מכר אם הוא מכיר את ג'ניפר לופז התשובה הייתה "זאת ההיא שמורידה חולצה בסוף השיר הזה ונכנסת לים". כשהמשכתי לשאול את אותו מכר הבנתי שהוא זוכר זמרות לפי החזה שלהן...

אני מרגישה קורבן, אני מרגישה שהחברות הכי טובות שלי הן קורבן, ואני מפחדת שגם הבנות שלי והנכדות שלי יהיו קורבן. אבל איך מתנגדים לזה? לא נותנים לילדים סמארטפון? אז הם יגידו שיעשו עליהם חרם אם לא יהיה להם סמארטפון מה תעשו אז? 

אני מקווה שאני אצליח להנחיל לדורות הבאים את ההארה שחוויתי היום. למרות שהכל פרוץ הם ידעו איך להתמודד עם הסביבה ואיך להתנהג.