The Black List

אני שונא את התקופות והימים בהן את לא חדה

כל כך שונא את זה

שזה גורם לי להסתכל עלייך אחרת 

שונא את זה שאת מתפרקת כל כך

קורסת אל תוך עצמך

בכל צעד ביום

זה כל כך מחרפן אותי

אני פשוט לא עומד בזה

את לא מצליחה להחזיק שום דבר

ואני זה שחייב להחזיק הכל בשביל שנינו

ואם אני לא אחזיק בעצמי

הכל יקרוס

את גורמת לי להרגיש כל כך לבד

ואת גורמת לי לחשוב עלייך באופן כל כך לא נחמד

אני שונא את זה

רק בא לי להתרחק ממך בתקופות כאלה

להיעלם ולחזור כשתשתפרי

אבל זה לא יקרה, אלא אם כן אני אעזור לך

אני מרגיש לבד

ממש לבד

מתוסכל, עצבני ולחוץ

ואני יודע זו לא אשמתך שההורים שלך פגעו בך

זו באמת לא אשמתך

אבל אני שונא את איך שאת גורמת לי להרגיש עכשיו

ואני יודע שאת שונאת את זה גם

ובמקום שזה יהיה מנחם עבורי

זה רק לוקח לי מקום

אין לי כוח אלייך

אפילו לא קצת

לא נשאר ממני דבר

נזלתי היום כמו שלולית של ארטיק באוגוסט,

אם הארטיק היה עשוי מזפת שחורה.

אני מרגיש שאם אני אחתוך, כל מה שיצא ממני,

זו מוגלה שחורה 

ומגעילה 

רציתי לקחת סכין חדה ולנעוץ אותה בבשר שלי,

להחליף את השלולית השחורה - שזה אני, 

לשלולית כהה של דם. 

רציתי לראות שאני קיים, 

אנושי

רציתי כל כך

אבל לא 

עכשיו זה קצת חבל 

אני מרגיש כל כך לא קיים

חברים קנו פייסל עצוווווום של 50 גרם או יותר

ליום הולדת של חבר

דברים שיש בתמונות מטורפות באינטרנט

ואני

לא 

שם

כי אני לא יכול לעשן 

כי אני מחלים

כוסרבאק איך נמאס לי 

אני מדוכא מדי מכדי להביט בך

ואת בכל אופן תמיד עצובה,

פעם אהבתי את זה בך,

עד שזה התחיל להעיק עליי.

תמיד אמרת שזה יקרה,

ואני אף פעם לא האמנתי לך,

תמיד היית כזו מושלמת בעיניי,

לא מושלמת - שלמה.

עד שבוקר אחד התעוררתי,

וכשראיתי אותך ליד הכיור במקלחת,

הבנתי שאת צודקת,

ואני באמת כבר לא איתך

כבד לי להרים אותך

בעיקר כי כבד לי להרים את עצמי,

כל הימים שלי אפורים

ואני עושה מאמץ לגרור את עצמי מהמיטה 

כל נשימה היא סבל

וכל דקה אני רוצה למות.

את שואלת אם להכין קפה, 

אני עונה שאין צורך

אני מתיישב להכין קססה

את מתיישבת ישר מאחוריי,

מחבקת אותי עם הרגליים שלך,

״תוציא את כל העשן עליי״

אז אני עושה ראש

ומוציא את כל העשן עלייך

את מחייכת חיוך אמיתי

ומשהו בי משתנה 

פאק

אני כל כך אוהב אותך 

המקום שלי הוא איתך 

זוכרת? נשב בחושך משותף משלנו 

עם כוכבים שכבר כבו 

את מחבקת אותי חזק

אני מתחיל לבכות 

את צוחקת

״העיקר אתה קורא לי עצובה, בסדר אלכס״