The Black List

אני מדוכא מדי מכדי להביט בך

ואת בכל אופן תמיד עצובה,

פעם אהבתי את זה בך,

עד שזה התחיל להעיק עליי.

תמיד אמרת שזה יקרה,

ואני אף פעם לא האמנתי לך,

תמיד היית כזו מושלמת בעיניי,

לא מושלמת - שלמה.

עד שבוקר אחד התעוררתי,

וכשראיתי אותך ליד הכיור במקלחת,

הבנתי שאת צודקת,

ואני באמת כבר לא איתך

כבד לי להרים אותך

בעיקר כי כבד לי להרים את עצמי,

כל הימים שלי אפורים

ואני עושה מאמץ לגרור את עצמי מהמיטה 

כל נשימה היא סבל

וכל דקה אני רוצה למות.

את שואלת אם להכין קפה, 

אני עונה שאין צורך

אני מתיישב להכין קססה

את מתיישבת ישר מאחוריי,

מחבקת אותי עם הרגליים שלך,

״תוציא את כל העשן עליי״

אז אני עושה ראש

ומוציא את כל העשן עלייך

את מחייכת חיוך אמיתי

ומשהו בי משתנה 

פאק

אני כל כך אוהב אותך 

המקום שלי הוא איתך 

זוכרת? נשב בחושך משותף משלנו 

עם כוכבים שכבר כבו 

את מחבקת אותי חזק

אני מתחיל לבכות 

את צוחקת

״העיקר אתה קורא לי עצובה, בסדר אלכס״