הגעתי למסקנה שהחיים שלי הם פשוט דרמה אחת גדולה.

שום דבר אף פעם לא יכול להיות מושלם. משהו חייב להיהרס.

אז כן, האהבה נמצאת מתחת לאף שלי אבל אני לא  יכולה להגשים אותה.

אז למה?

למה כשמדובר באקס של החברה הכי טובה שלי? וזה לא משנה תעובדה שהם היו 3

חודשים ביחד ושזה קרה לפני שנתיים. הוא הקשר הראשון שלה.

איך אני תמיד נופלת לכל החרא הזה? אני תמימה. איך לא שמתי לב לזה קודם.

אין דבר כזה ידידים. פשוט אין.

אני נמצאת באולימטום ולא יודעת מה לעשות. כאילו ברור שאני לא אעשה את זה לחברה שלי

אבל.. כן, האבל המפורסם שתמיד קיים.

אני מרגישה חרא עם עצמי.