*

סעמק

ביטלו לי את הטיסה

באלי למות

אולי אני קצת דרמטית, אבל זה הדבר היחיד הטוב שהיה לי בחיים

לא באלי לחזור ללימודים, סבלתי את מה שהיה כי ידעתי שיש לי למה לצפות

אולי מחר אני אקום פחות מדוכאת

מקווה שכל החרא הזה יגמר בקרוב ואולי אסתכל על טיסות לקיץ, אבל המשפחה שלי לא כל כך זורמת. 

אולי הם גם יצאו מהבאסה ויהיו איתי על זה

ממש רציתי להיות בקנדה. רציתי קצת שקט. רציתי לברוח מהמציאות הזאת. לא רציתי לדאוג בקשר לכלום. רציתי להעמיד פנים שאני מישהי אחרת. 

בגלל שאין טיסות ישירות חברה התעופה מוציאה אותי למסע עולמי רק כדי להגיע לקנדה. זאת תהיה פעם ראשונה שאני אטוס לבד. אני בן אדם חסר חוש כיוון ושונאת לנסוע לערים שאני לא מכירה ועכשיו סידרו לי מסע בין כמה ארצות. אבל גם יש בזה משהו מרגש כי אני רוצה לדעת שאני יכולה להסתדר שם לבד.

יש לי חרדות מהלימודים שיתחילו בדיוק כשאני אחזור כי עוד פחות מחודשיים נחזור שוב פעם להתנסויות. לא חושבת שפנימית יכולה להיות יותר טובה מכירורגית. 

אולי קנדה תעשה לי חשק להשאר שם וככה אולי תהיה לי מוטיבציה להצליח ולסיים את הלימודים כדי שאוכל לעזוב לשם. 

ההתנהלות של האוניברסיטה שלנו על הפנים. מביכה אפילו. באלי לדפוק את הראש בקיר. יש לי הרגשה שסמסטר ב' הולך להיות מזעזע, אני גם הולכת לפספס המון עבודה כי הם ינסו לדחוס את כל הסמסטר לחודשיים(שכוללים 21 יום של התנסות). 

אני גם מאוד חולה עכשיו והלחץ מסביב מקרב אותי יותר ויותר להתקף פאניקה שאני יודעת שתכף יגיע. 

אתמול נזכרתי באתר שהייתי מעלה בו סיפורים ושירים שהייתי כותבת במקום להקשיב בתיכון וגיליתי שהוא נסגר ממזמן ואני מצטערת שלא גיביתי את כל מה שכתבתי. חבל. אני חושבת להתחיל שוב לכתוב. למחברת. אולי אערוך את הדברים כשאעביר אותם למחשב(העריכה זה החלק הכי כיפי, במיוחד כשהכתיבה נעשת בלי פילטרים). יהיה כיף. אם תהיה לי את המוטיבציה.