somewhere only I know |
| 5/2016
רגע אחד
ולרגע אחד חזרתי להיות אותה ילדה שכל כך התאמצתי להסתיר ולהעלים. ברגע אחד הכל חזר לקדמותו, הרגשתי שוב מושפלת, מיותרת, מפגרת, חסרת כל משמעות ויכולת להתגונן... לרגע אחד הביטחון העצמי התנדף מגופי. לרגע אחד נזכרתי במי שהייתי פעם ומי אני לא רוצה להיות, לרגע אחד קטן כבר לא הייתי בטוחה במי שאני, לרגע אחד קטן הראש הפליג בדימיונו והחליף אותי באני מהעבר, באני העצובה והאומללה... לרגע אחד קטן הכל חזר להיות חסר משמעות והאדישות שלי עלתה... רגע אחד החזיר את החרטה והצער שאני דואגת לקבור עמוק באדמת הזיכרונות הנשכחים ולא רצויים. רגע אחד החזיר אותי לגיל חמש לגלידת התות בחצר של סבא וסבתא. רגע אחד החזיר אותי לגיל 10 כשהורי נפרדו, לבכי, לתחנונים שאבא שלי יחזור הביתה, לגעגוע אליו, רגע קטן החזיר אותי לגיל 11 ולאיומים לברוח מהבית אם הורי לא יחזרו לגור בבית אחד עם גינה וגדר לבנה וכלבה אחת. רגע אחד החזיר אותי לגיל 13, כשהורי התגרשו לאחר ולמרות הכפיה שלי. רגע אחד החזיר אותי לנובמבר האחרון בו איבדתי את סבי, בו החרטה התחילה. רגע אחד בודד...
| |
געגוע עתידי לכיתתי העכשווית
כשחושבים על זה אני סתם סנטימטלית מה שלא אופייני לי... כל פעם שאני פותחת את האתר של בית הספר ורואה את תאריך מסיבת הסיום שלנו עם הכיתוב טקס סיום בבולד (התאריך היחידי שכתוב בבולד) משהו בלב שלי נצבט, אני יודעת זה ילדותי ואפילו אינפנטילי, אני אהיה עם רובם באותה שכבה גם בי' רק כיתה אחרת בית ספר אחר והרבה יותר גדול חוקים נוקשים מידי וערימת ספרי לימודים. אבל אני לא יכולה לעצור את זה את הפחד מהשיכחון מהעלמות, אני לא רוצה להיות הרוח רפאים של השכבה הילדה השאת ששואלים את זה שיושב ליידך איך קוראים לה כשצריכים את החומר למבחן או להעתיק וכמה מפתיע הוא גם לא יודע אז בסוף מתפשרים על ילדה. אנילא אעמוד בזה. נכון, לא מעניין אותי מה חושבים עליי, אבל איפה שהוא בי וזה הולך להישמע צומי אני צריכה להתבלט, אני לא שולטת בזה זה פשוט קורה, השנה היחידה שעצרתי את עצמי הייתי אומללה ובודדה. אני לא רוצה לעצור את עצמי מלהיות מי שאני. יתרה מכך אני פשוט אתגעגע, להווי, לוויכוחים המפגרים והמיותרים, לגיבוש החלקי, לצעקות, לבאלגן התמידי בכיתה, לתלונות, לצעקות (שלנו ושל המורות) למילים הריקות מתוכן ואפילו לירידות המפגרות. אני פשוט אתגעגע, אני כבר... אני לא מפחדת משינויים בדרך כלל, פשוט אני יודעת את העתיד והוא לא מזהיר כלפיי אז אני אשתדל להנות בחודש וחצי האחרונים שלי, ואקווה לטוב ביותר לשנה הבאה מאיפה לי אולי אני אופתע... מחזיקה אצבעות...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: