somewhere only I know |
| 6/2016
עד הזריחה אתה יכול לשרוד עד הזריחה, בזריחה הכל יעלם, יתנדף, אך אל תדאג הכאב יחזור, כשאתה לבד, במיטה, והירח מציץ מהחלון החדר המנוכר. אל תעצום עניים, זה יכאב יותר, תביט לכאב בעניים, תסתכל עליו, הוא אתה. מלא יאוש כשהחשיכה מקיפה אותך, גופך כבול כשנשמתך ברחה ממזמן מהגוף העלוב והמכוער. אתה נחנק ומשתנק, הממות מעופף מסביבך, הרי כולם יקברו בחול ובאפר, וכולנו נשכח מפני הקרקע, אז האם עכשיו תורך? אולי, ואולי תזכה לראות את השמש עולה במזרח ואת השמיים נצבעים בצבעי השמש החמימה. אבל עד אז... עד הזריחה, המחשבות שמתרוצצות בראשך, הטירוף שנמצא בחדר הקטן האחוז שנאה עצמית ומגואל בדם. הלהב, שאתה מביט בה מידי פעם, מתבונן ובוחן, תוהה ומחשב כל צעד. אך אל תדאג אתה לא תקרב את הלהב לעורך...
| |
| |