somewhere only I know |
| 6/2016
אני מתגעגעת לזה, לכתיבה היא חסרה לי, אני מרגישה כאילו חלק ממני עזב, כאילו חצי מהגוף שלי נעלם עם רעשי המקשים כשאני מקלידה אותיות שמתחברות למילים שמתחברות לנפש שלי. בזמן האחרון הרוחות סוערות וגועשות כך שאין לי זמן לכתוב, אבל כל יום שעובר כוכב אחד בי, נקודת אור אחת בתוכי הופכת לנקודת חושך. אז החלטתי לשבת ולכתוב, גם א זה אומר שמחר אני אהיה עייפה בחזרות למסיבת הסיום, גם אם זה אומר לא לישון כל הלילה זה עדיף. כי אני כבר משתגעת. אני כל הזמן חושבת או יותר נכון מציירת לי סיטואציה בה אני שוכבת בחולות שמולי הים ומעליי כוכבים מרשימים, כלומר אני מחכה לימי קיץ חמים, מחכה לחופש שלי. ככל שעוברות השנים אני יותר ויותר מבינה עליי שאני לא טיפוס של מסגרת וכנראה גם בחיים לא אהיה, ובגלל זה קשה לי לדמיין אותי מתכופפת לחיים עבודה, בעל, ילדים... אני רואה אותי מטיילת ברחבי העולם, חוקרת כל פינה ופינה, להכיר כל תרבות עתיקה שנעלמת מהעולם, להכיר את עצמי, לחקור את עצמי, ואת נפלאות העולם למצוא את הפינה השקטה באיזה חוף ים נטוש בקוסטה ריקה, ללמוד שפות ולהכיר אנשים. אני רואה אותי חופשייה בעולם הגדול... זה מה שאני רוצה, זאת התשוקה שלי (לפחות כרגע) וזה גם מה שיהפוך אותי למאושרת ויסיים את המרדף האנסופי והמייגע שלי אחר האושר.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: