somewhere only I know

אני עוצרת את עצמי כל פעם מחדש מלעשות טעות. אותה טעות נתקעה לה במוחי ולא מוכנה לצאת. זה מפחיד אותי ברמות שכשאפילו אני רק חושבת על זה אני עם דמעות בעניים,אבל מצד שני זה כל כך מושך אותי, אני אפילו לא יכולה להסביר למה זה בכלל מושך אותי או למה אני בכלל חושבת על זה. אני יודעת שאם אכנע לאימפולסיביות ולטמטום אני אצטער על זה. היום עצרתי את עצמי בשניה האחרונה,בנקודת העל חזור. ואם תהיה פעם הבאה, מי יודע אם אספיק לעצור את עצמי. ההרס העצמי שלי רק גובר. אני חייבת להפסיק להזיק לעצמי,כי אני עדיין ילדה וטעויות כאלה יכולות אפילו לעלות לי בחיים, ואני לא רוצה למות. 

כל מה שנותר לי הוא לקוות שההרס העצמי, שהאימפולסביות תעלם.