somewhere only I know |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2015
 אולי זאת אני...
אולי זאת אני. אולי זאת אני,זאת שהפסיקה לרצות,שרצונה היחיד הוא לישון, לקבור את ראשי בכרית ובשמיכה, כששום דבר אינו מזיז. פשוט ככה כבר לא אכפת לי מכלום. רק נמאס לי, נמאס לי מכל זה. אני רוצה התחלה חדשה, אני לא מאמינה שאני אפילו רושמת את זה אבל הרעיון הזה מתחזק ומצמיח שורשים במוחי אט אט. אולי זה שיגעון יותר נכון אני מקווה שזה שיגעון, אבל אני לא יכןלה יותר אני צריכה לעבור מפה אני רוצה לעבור מפה אני רוצה פנמייה. אני רק ילדה! אני צריכה לחיות ולנצל את החיים. אבל אכשיהו תמיד אני לא מצליחה, אולי בגלל שבמקום שאני גרה כולם פרחות וערסים וקשה ממש למצוא חברים וגם כשמוצאים אי אפשר לצאת לשום מקום מהפחד מהערסים והפרחות, אולי זה בגלל שפשוט אני צריכה להדחיק את הכל ולקבור עמוק כדי לא להיזכר,כדי שאני לא אגיע למצב בו אני צריכה ליצור סכר שיעצור את הדמעות. אולי זה פשוט בגלל מה שכולם אומרים שאני מתנשאה. אתם יודעים מה שיקפצו לי כולם אני אחייה את חיי עם כבוד עצמי כי אני תמיד אהיה אני. אני לא אהיה כמו הבנות שמתחפשות יום יום לפרחות. לא! אני אני וככה זה ישאר. נה שבטוח זה שאני אנסה. אני לא אפסיק להילחם על עצמי,אני לא אתן למסך שלי לרדת.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: