somewhere only I know

הבנתי שאני מדחיקה את כל הכאב, את הפגיעה. הבנתי שאני נהפכת לבובה על חוטים ללא רגשות, ללא מחשבות, ללא רצונות. הבנתי שההזדמנות היחידה שלי להינצל כנראה נלקחה ממני לתמיד. הבנתי שאני שרוטה לגמרי, דפוקה, משוגעת, לא נורמלית.הבנתי שאין שום יתרון, שום דבר טוב, שום דבר שאוהבים, שום דבר נורמלי, בי. אני פשוט ריקה מתוכן. כל מה שנותר הוא קליפה החיצונית, שגם היא מכוערת ומגעילה, מעידה על מה שהיה בפנים. אני מנסה בכל כוחי לשכוח,באמת, אבל אני לא מצליחה. ביום אני מדחיקה ומכריחה את שפתיי לחייך חיוך מזויף, ובלילה אני בוכה בשקט, הדמעות זולגות על לחיי. בדיוק כמו עכשיו. הבנתי שלחיי אין שום משמעות. 

נ.ב נשברתי,כתבתי שיר.