כמה טוב להיות פרח קיר .

אני דווקא אוהבת שישרא מרגיש היום כמו איזו מחתרת רפאים של כותבים. 

שכולם קוראים את כולם אבל רק האמיצים משאירים מידי פעם סימן שהם כאן. 

על פניו זה נראה כאילו יש לכל אחד מאיתנו שני קוראים וחצי. 

אבל ברגע האמת, כמו למשל- לפני שהאתר נסגר בפעם הקודמת, כולם הרגישו צורך לכתוב אחד לשני כדי למצוא אותם אם יעברו לאלטרנטיבה אחרת. 

בכל אופן, 

הבלוג הזה הוא הבייבי שלי. אני כותבת אותו מכתה י' בערך והוא, כמוני, עבר הרבה. 

העיצוב הזה מזכיר לי את G הנערה, שהפכה לבחורה צעירה ואז לאישה. 

שהתאהבה, ולמדה, והכירה(גם מכאן), והתבגרה ביחד עם הבלוג. 

סטודנטית לפסיכולוגיה, בשנה שלישית. אני בת 24 וחודשיים, ואני קצת סוטה(בטוחה שזה ניכר). 

אני לא יודעת אם זה צבוע מבחינתי לציין שהקריאה כאן היא 18+, כי כשאני הייתי נערה מתבגרת אני חרשתי פה על תכנים שממש לא הלמו את הגיל. 

אבל רק מניחה את זה כאן. 

-G-