היא ממש כמו אחותי הגדולה, אני מקנאה בה.
אני מקנאה בה שהיא השתנה ואני נתקעת במקום. היא תמיד הייתה לא מזליסטית
כזאת, החיים לא חייכו אליה וזה היה המצב ואז בזמן שהתעסקתי בכמה דפוקה אני
היא התקדמה. אני מקנאה בה על החבר שלא מזמן נהיה לה, הם נראים מאושרים ביחד,
ולהם לעומת זאת יש חברים משותפים. מקנאה בה על כך שהיא רזתה המון ואני רק עליתי,
משהו כמו חצי ממשקלה של מישהי רזה במיוחד. מקנאה בה שהיא התבגרה, שכבר לא איכפת
לה, לטענתה, מאף אחד. ולי אוהו כמה שאיכפת. היא הייתה יפה במיוחד בנשף עם השיער והאיפור
והשמלה שהחמיאה. ואני בכלל שונאת נשפים, אז למה זה עדיין איכפת לי. ואני שונאת לקנא אבל
כשאתה מרגיש כמו כלום מהלך זה לא נשלט. מתי כבר אמצא את עצמי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לונה.