Life As I Know It

רציתי להודות לכם.

מאוד מחמיא לדעת שהאמנתם ש175 אלף התלמידים שניגשו היום לבחינות הקשות שכתבתם יצליחו בהם, כי הרי זאת הייתה המטרה לא?

אחרי 12 שנות לימוד והתמדה במערכת זה מה שאני מקבלת בחזרה. אז תודה. 

ואני חשבתי שמטרת הבחינות היא לבחון את ההבנה של התלמידים וההצלחה של המערכת, לא להעביר את הילדים שלכם מסכת סבל ולתת להם

לקנח בכשלון הכל כך מכוער.

איך אתם מעיזים, אחרי התקופה האחרונה שלהגנתכם רק חזרתם ואמרתם "טוהר הבחינה", איך אתם מעיזים לצאת עם בחינות ש"טוהר" ממש

לא מגדיר אותן? 

איך אתם מעיזים, אתם שעד אתמול גם ביקשתם מאיתנו להמתין בכיתת הבחינה 45 דקות לפני זמן הבחינה, 45 דקות של לחץ ושיעמום בלתי

נגמרים?

ואיך לעזאזל אתם מעיזים לקרוא לעצמכם משרד החינוך, אחרי 12 שנים של הטמעת התחרותיות והרדיפה אחר מספרים כל כך חסרי משמעות?

אז שוב תודה רבה, אף פעם לא האמינו בי ככה.