אחד השאלונים השנואים עליי, בגלל השאלות ובגלל תגובות הנאצה שקיבלתי. אני עדיין עומד מאחורי מה שכתבתי.
האם נתקלת במקרה של הדרת נשים בישראל? קודם כל, אני בן. ואני לא אומר את זה בשביל שישרא ישנו (השאלון מנוח בלשון נקבה לצורכי בלה בלה בלה) אלא בשביל שתדעו שאף פעם לא עברתי מקרה של הדרת נשים!!! אבל, אוהו... בתור דתי הייתי עד ל2 מקרים... הראשון: אני לתומי הולך לי לחדר הנוחיות בקניון, אשה באה להכנס אחרי לשירותי הגברים ואז מגיע גר חרדי שאוסר עליה להכנס! מה, אסור לה לעשות פיפי רק בגלל שהיא אישה?!?! ממש הגזימו החרדים האלה! וזה עוד כלום!!! בשבת האחרונה, ילדה בת 9 נכנסה לבית הכנסת ובקשה שיעשו לה בר-מצווה, אבל הרב אמר "לא!" ילדה קטנה!!! באמת!!! כאילו, מה נסגר עם החרדים האלה?! שיואו!!!
אם היית אישה, איך היית מגיב אם היו מבקשים ממך לעבור לשבת בסוף של האוטובוס, כי את אישה? הייתי עובר, למה סתם לריב?
מה דעתך על חיילים שיוצאים מטקסים צבאיים בגלל שיש שם חיילות שרות? טוב, זאת ההלכה שהם קיבלו על עצמם לעשות, והם לא כופים על אף אחד לעשות את זה! ואז מה, מורידים אותם מקורס קצונה? מה זה פה? כפייה חילונית?
האם לדעתך יש החרפה בהדרת נשים, או שזה רק מראית עין? זה לא מראית עין, זה השנאה והאנטישמיות של התשקורת נגד הדתיים והחרדים...
איך אתה רואה את מעמד הנשים בחברה הקרובה שלך? במשפחה, במסוד הלימודים או העבודה? סבבה לגמרי! אבל אל תיקחו את המילה שלי, אני דתי...
(נא לשיר את זה באיזו מנגינה שבא לכם, רצוי מארש הלוויות/מנגינת הקאנטרי הקלילה של המנון הוגוורטס הישן והלא עדכני(נא לקרוא בעגה צפונבונית) בעליל!)
"בואי איתי יפתי~
בואי נפליג רחוק רחוק~
נעגון באי ירוקקקקק~~~~"
רון איבד את הזיכרון.
אכן, הפרופסור לונגבוטום לא יכול היה שלא לחייך לעצמו באירוניה.
"יש לי משהו שיכול לעזור לך, חבר!" הוא אמר, ושלף את כדור הזכרון משכבר הימים, שנשא עימו תמיד בכיסו (אחרת סבתא שלו... טוב, חבל עליו.) ולא איפשר לאיש לכייס ממנו, מאז אותו נסיון איום של דראקו מאלפוי, המנקה שנודע לשמצה...
פאמפאמפאמפאאאמממםםם!!!
מה יהיה? חכו במתח לפרק הבא! פאמפאמפאמפאאאמממםםם!!!!1
סתם סתם לא! בואו נמשיך!
אינטרנט אקספלורר שולתתתת!!!!!11
סתם, לא, חס וחלילה! למה שאני אכתוב כזה דבר? go chrome!!!!11
פרק 39
שם הפרק (שימו ♥, זאת פעם ראשונה שיש לפרק שם!): פאמפאמפאמפאאאאממםםםם!!!
(משום מה זה היה השמות של כל הפרקים עד עכשיו, פשוט לא גילינו לכם... אבל יכולתם לנחש, נכון?)
סלגהורן אמר: "אני דווקא מכיר שיקוי מצויין ש-"
"שתוק!" אמרה לו הפרופסור דלאקור-ויזלי, "אני המורה לשיקויים פה!" והניפה את שיערה הויליתי ממנה והלאה.
"הו לא! הפאה!" היא הצטעקה.
ג'ורג'יננו גילגל את עיניו, עשה אצ'יו מהיר, וחבש את הפאה לראשו של הפרופסור לופין המבולבל.
"אבל אני יכול לעצב לעצמי כזה שיער לבד, אם אני רוצה..." הוא מלמל לעצמו חרישית במבוכה.
כמובן שכולם היו עסוקים מידי בלבהות בקרחתה הנוצצת של הפרופור דלאקור-וויזלי ולא באמת שמעו אותו.
"וואו! קרחת זה כל כך יפה~ אולי גם אני אעשה?" צייץ לעצמו הוגו בעיניים נוצצות.
"לא!" התחלחל אלבוסוורוס ואף נעשה ירוק במקצת...
(אכן, מדובר בספיישל מחזמר! לאורך הפרק כולו יתלוו אלינו שירי רקע רבים העוסקים במה שמתרחש בהוגוורטס! פאמפאמפאמממםםםם!!!!
הערת הכותב הראשון:לאאאא!!!! רק לא זהההה!!!!החיים בזבללל!!!!!!!.
)
בסדר, נו, בהמשך השירים יהיו בתדירות נמוכה יותר, טוב? >>"
יאללה, ממשיכים! פאמפאמפאמפאאאממממםםם!!!!
המשך הפרק
"אוף, אני לא אוהב שיער בלונד חלק גולש בהיר..." מלמל לעצמו הפרופור לופין בתוגה עמוקה.
"למה?" תהה הפרופסור ג'ורג'ינינו.
"כי הוא מזכיר לי את האקסית שלי..." טדי לופין החל לבכות, עיניו ואפו זלגו ללא הפסקה.
"טדי נימפדורה טונקס! אל תבכה על בחורה, תהיה גבר!" קרא לעברו ג'ורג' והעניק לו צ'אפחה אדירה, שהעיפה את הפאה מראשו.
טדי הסניף מעט נזלת חזרה לאפו. "אתה צודק," הוא אמר בקול מייבב ושבור מבכי, ומחה את דמעותיו.
"טדי חמוד, אם אתה רוצה להסניף משהו באמת שווה תבוא למשרד שלי מתישהו, טוב?" קרצה לעברו הפרופסור מקגונגל.
"רק רגע, אנשים! מה עם להחזיר לחבר שלי את הזיכרון?" קרא הארי פוטר לפתע.
כולם הניחו לטדי המייבב ופנו בחזרה לרון המצחקק.
"מה קורה? האהאהאהא!" אמר רון.
"אפשר לאשפז אותו יחד עם לוקהרט." אמר הפרופסור לונגבוטום, מהורהר.
"אמאש'ך לוקהרט!" רון האדים מכעס.
הפרופסור לונגבוטום החוויר.
"א... אמא..." הוא פלט בקול שנשמע לרגע שברירי, מבולבל ואבוד כל כך כפי שלונגבוטום בהחלט היה בילדותו.
"אני אשמור עליך! לעולם לא אעזוב אותך!" צווחה בלטריקס וריחפה לקראתו. הפרופסור לונגבוטום השתופף במקומו וכיסה את ראשו בזרועותיו כדי להתחמק ממנה.
"עזבי אותו!" צעק לעברה הארי, ואז רכן לעבר הפרופסור והניח זרוע מנחמת על כתפו.
"אתה כבר מבוגר, נוויל. קח את עצמך בידיים." מלמל לעברו הארי בקול נמוך ומרגיע. הפרופסור לונגבוטום נשם עמוק וחזר לעמוד זקוף.
"טוב, די." הוא אמר, אבל ידו היתה עמוק בכיסו, ממוללת משהו (עטיפות של סוכריות, כמדומני).
הפרופסור דלאקור-וויזלי זימנה את הפאה וחבשה אותה לראשה בזעף, ואז פנתה ללכת משם כשהיא מאנפפת.
"לכי, לכי!" קרא אחריה ג'ורג', וטדי לופין החל שוב לבכות.
"זאת הבת שלה..." הוא ייבב.
"כן, אני יודע..." נאנח ג'ורג' וגילגל את עיניו, תוהה איפה אפשר לאחסן את הדבר המרעיש ומחליף צבעים שעמד לצידו.
"היי, איפה הוולדושים?" הוא ניסה להעביר נושא, ואף הצליח! בדיוק כמו אחיו שהתכחש-לעובדה-שהוא-קיים רון וויזלי!
"וולדושים? ווווולדושים?" קרא הפרופסור לונגבוטום בקול רועם ולוחש יותר ויותר.
"יה-האהא!" נשמע לפתע מכיוון התקרה המכושפת.
כולם נשאו עיניהם אל-על.
"הרי, זה כאילו, ברור שאני הולך כאילו לשלוט בעולם!" אחד מהוולדושים שריחף לו בתקרה עם ידידו אמר בזעזוע כבד והניד בראשו בחדות ובזעף.
"נראה שהוא קפץ מגיל 6 לגיל 12..." לחשש הארי לפרופסור לונגבוטום חרישית.
"רק חבל שהוא עובר תהליך התבגרות של בנות..." לחשש פרופ' לונגבוטום בתשובה, כששמע אינפוף מאחת התלמידות מאחוריו.
"הרי, עכשיו כשהתולעת עם השיניים מתה, זה כאילו ברור שאין עלי איום! ואני יכול לעשות מה שאני רוצה!" המשיך הוולדוש, שככל הנראה היה הוולדוש שעלה מהיומן, לחברו השני.
"אבל אני אשתלט בסוף על העולם! אתה צעיר ממני בחמש שנים!" ענה הוולדוש השני.
עיני כל התלמידים וחברי הסגל וההנהלה נשאו עיניהם למעלה ושתקו כולם. הכל בהו בוויכוח שהחל שם.
"כן, אבל אני חי - כאילו חי אורגינל. אין לי שום תסביכי 'מקומך עם המתים' וכאלה כמו שיש לאנשים שהועלו באוב! אתה, לעומת זאת, יכול להתפוגג בשניההה!!!!11"
"הו... חמוד!" היא אמרה לטדי לופין שעמד לידה. טדי לופין לא התבלבל ומיד פרץ בבכי על ויקטואר.
"נו, באמת! מה אמרתי לך, אה?" נבח לעברו ג'ורג'.
"אמרת לי איפה הוולדושים!" יבב טדי לופין מבעד לדמעותיו.
"איזה דוגמא אתה נותן לבחורים פה, אה?" המשיך גו'רג' להטיף. טדי פצח בזעקות בכי קורעות לב.
"טדי הוא המודל לא-לחיקוי שלנו, אנחנו כבר יודעים." הפטיר ג'יימס בסתמיות.
סקורפיו עצם את עיניו בפחד, ומלמל: "בשבילי תמיד תהיה מודל כן לחיקוי, הפרופסור לופין!"
אכן, תמיד האנשים הלא נכונים אוהבים את הלופינים הלא נכונים.
"אגב, ממש אהבתי את מה שאמרת קודם, איך הצלחת לנבוח ככה?" התרשם ג'יימס עמוקות מג'ורג'.
"אה, זה..." חזהו של ג'ורג' התנפח בגאווה, "זה משהו מקורי שלי... חשבתי על זה בעצמי..." הוא החליק את שערו לאחור.
הארי פוטר השתעל שיעול כבד שנשמע יותר מדי כמו: "סיריוס בלק".
"אתה בסדר, הארי פיצפוני? רוצה קצת מים?" שאל אותו ג'ורג' בדאגה מעושה. הארי גלגל את עיניו.
"לרוני פצפוני יש ליכלוך על האפוני!~" סילסל רון בעודו אץ אחר ביתו.
"היי, הוא זוכר משהו! היה משתלם לצחוק עליו כל השנים האלה! הו, אחי!" קרא ג'ורג' בדמעות וחיבק את רון.
"וואו, הוא משנה מצבי רוח ממש מהר!" התרשם אלבוסוורוס עמוקות.
רון בהה ב'ורג' בבילבול, ואז ניסה לנשוך את אזנו בתאוות רעב.
"הו, גם אני הייתי רוצה למצוא שם איזו אפרכסת או שתיים!" אמר ג'ורג' וטפח על גבו של רון בחיבה.
"ווף?" שאל רון.
"קודם, אבל, דיברת עיברית! או אנגלית? אויש, אני שונא פאנפיקים שהתבססו על סיפור באנגלית ונכתבו בעברית! אני לא יודע באיזו שפה אני אמור לדבר!" רטן ג'ורג' לעצמו.
"ווף." סיכם רון.
"היי, מעתיקן אחד! אני יודע שנביחות זה משהו מקורי של הפרופסור ג'ורג' וויזלי!" קרא לעברו הוגו בעלבון עמוק, כאילו אמונו והערצתו לאביו נגדעו באיבם.
"ווף!" נבח רון במחאה.
רוז התאוששה בפינה מוצלת, ובעודה מסדירה את נשמתה זרקורים האירו עליה והיא מצאה את עצמה עומדת על הבמה.
"רוז לניצחון!" כרזת נייר התפרסה מאחוריה ומעליה. היא הסמיקה כהוגן.
אכן, זהו ספויילר לתחרות הציורים, חברים! אם טרם שלחתם את ציוריכם - זה הזמן!
"אכן, חברים! הגיע הזמן לקיים פה סופסוף בחירות למועצת התלמידים, כמו בכל בית ספר מהוגן במדינה הזאת!" נשמע קולו העמוק והלא מסתורי של ורנון דארסלי.
"וגם למה כל המורים פה קוסמים?" הוא הזדעף.
"וגם כל התלמידים?! והמנקים?!? והטבחיםםם?!?!?!" קולו הלך ונעשה צווחני יותר ויותר, והארי פוטר פיזם לעצמו חרש משהו שנשמע יותר מידי כמו "עיניו ירוקות כקרפד משומר", בעודו מנקה לעצמו בשלווה, ורואה בעיני רוחו את צווארו המתנפח, המסגיל, ובעל הורידים הבולטים שודאי ממלא כעת את צווארון חולצתו של דודו ורנון.
"אבל מה פתאום בחירות עכשיו? איך נחליט מי ינצח? מה? איזה בלאגן!" שאל אלבוסוורוס.
"דולף הוא הצדק!" הכריז טוטו מבלי להתבלבל.
לורה מירפקה אותו.
"אתה טוטו - שתוק! ואתה, אלבוס תלמידי, אתם לא תבחרו מי יהיה יושבראש מועצת התלמידים, חלילה! אתם קוסמים! מצאתי אנשים אובייקטיבים לגמרי - קוראי הפאנפיקוש שלנו! במקום שאנחנו נשקיע כספים לקמפיינים ופתקים בקלפי, הקוראים יבזבזו דיו ונייר וזמן וחשמל וישלחו לנו ציורים!" צהל ורנון.
"טוב, אולי תסתום?!" זעף לעבר הקול הארי פוטר, שמעולם לא היה משהו בציור.
ההצבעה של הארי פוטר:
"מה זה?! אבא, למה אתה לא מצביע לבן שלך?!?" התחלחל ג'יימס.
"כי זה הצבע הראשון שצמח לי לראש, הצהוב הזה!" רטן הארי.
"גם לי קפץ צהוב לראש!" קרא ריימן.
"רגע, לא נפטרנו ממך כבר מזמן?" רטן טוטו במורת רוח.
"אה... נכון!" אמר ריימן והתפוגג מיד.
"חבל, באמת שרציתי לדעת מה קורה מחוץ להוגוורטס..." אמר הפרופסור לונגבוטום, מהורהר.
"טוב! אני מניח שאין לנו ברירה אלא קודם כל לגמור עם כל הבלאגן שפה!" אמר לונגבוטום בפיקת כפיים מעודדת לעשיה.
"נו, יאללה, יאללה! מה עושים?" הוא המריץ את כולם.
"אני אכין מצה!" צייץ הוגו.
ההצבעה של הוגו:
"למה לא הצבעת לבנדודך?" שאל אותו ג'יימס בכעס.
הוגו חרץ לעברו לשון.
"רק רגע! אל תגיד לי שהתכוונת להגיד שאתה הולך להכין מצע, לבחירות כאילו, כן?" נפל ללילי האסימון. הוגו הסמיק עמוקות.
"איזה טמבל!" היא הכריזה והניפה את ידיה מעלה ביאוש.
"די כבר! אמרתי שנגמור עם זה, לא שתתחילו לחפור לי!" רטן הפרופסור לונגבוטום.
"אוקיי, סיכום ביניים!" נשמע לפתע קול רדיופוני.
זרקורים סגולים החלו להציף את האולם הגדול, כאילו נערכת במקום הגרלת לוטו, והדוד ורנון הופיע משומקום לבוש חליפה שחורה ומצוחצחת, מיקרופון אלחוטי בידו, ואמר: "בינתיים: לסקורפיו יש 2 קולות!" מחיאות כפיים סוערות נשמעו.
"לרוז יש 1 קולות!" קולות בוז נשמעו.
"למצה יש 1 קולות!" קריאת "אוכל!" נשמעה מפי רון וויזלי.
"אממ... סבא, זה לא קצת מוגזם?" שאל אוגוסטוס את סבו.
"כן, יכול להיות..." ורנון ענה.
הזרקורים כבו, המיקרופון התפוגג ולפתע נשמע קול קר ואכזר שאמר: "חשבתם שהכל נגמר? הכל רק התחיל...מצנפת המיון אצלי כרגע, והיא לא תשמש עוד לדבר! מעתה, באופן אוטומטי, כולם עוברים לבית זשל"ב! לא שמישהו מהתלמידים כאן מצדיק את התואר הזה... אולי רק הטוויסט-אנד-שאווטית הקטנה והנהעדרת... לאן היא נעלמה באמת?... הממ.. אולי היא-"
"מה שהחבר שלי התכוון, זה..." המשיך קול אחר שנשמע בדיוק כמו הקול הקודם שהתפלסף לו בינתיים,
טוטו העביר את השאלה אחורה. כך זה הגיע בטלפון שבור לנויל לונגבוטום.
"הממ..." הוא ענה. "מה זה מנטוסים, באמת? זה לא הממתק המוגלגי ההוא?"
ג'יימס טפח על מצחו בייאוש.
"הו, לא! על תרביץ לעצמך! פשוט, הרבה זמן לא ניקיתי אזניים, אתה מבין..." נוויל שרפיניון צפצף והתקדם לעברו.
טוטו סימן באצבעו לשלילה וסימן לנוויל ללכת ולשתוק מאחורי גבו של ג'יימס, אבל נוויל אמר: "מה קרה, טוטו? הכל בסדר? רוצה שאני אקח אותך למרפאה?"
"אני פה!" נשמע קולה הזעוף של מדאם פומפרי מהקהל ההומה והשותק.
"אז... א... מה שסיכמנו, חברים!" אילתר ג'יימס.
הוא, וכל מי שגייס למלחמה נגד הסגל והחייאת הוולדמורט מהיומן, הוציאו את שרביטיהם אט-אט...
(נא להפעיל ברקע)
"הקורבן הראשון..." הכריז ג'יימס, "יהיה אתה!" והצביע על נוויל שרפניון, "כי בגללך הפרופסור לונגבוטום ירש מדמבלדור הקוקו-שפיץ את תאוות ממתקי המוגלגים! סטפצ'יוס!"
מאות עטלפי נזלת עטו על נויל שרפניון.
"הו! נפלא! רואים שהוא התלמיד שלי!" התמוגג הפרופסור פליטיק והתמוטט.
"הרשו לי!" אמר ג'ורג' וויזלי וכיוון את שרביטו לעבר פליטיק.
"לא!" זעק הארי ואץ לעבר ג'ורג' שעמד להטיל "התחייא" על פליטיק ביחד עם "אובליויאטה" לא מורגש.
הארי הספיק לדחוף אותו הצדה בזמן, אך למזלו הרע הוא דחף את פליטיק. ולא את ג'ורג'...
"התחייא!" אמר ג'ורג' להארי בלי לשים לב שהוא נמצא שם ולא פליטיק.
הארי התרומם באיטיות, גופו רפוי, עיניו עצומות, בועה צהבהבה יוצאת מנחירו ומצטרפת לעטלפי הנזלת, ואז הוא נחת בחזרה על רגליו, פקח את עיניו ואמר: "שיערות סבתא!"
"לפחות הוא משתמש באוצר מילים נורמלי, ולא במילים שרק מי שהגיע לערך הזה בטעות בויקיפדיה יודע..." התנחם ג'ורג'.
"הנה, קח פליקס פליציס..." הושיט לו סלגהורן ברחמים.
"הו, תודה..." ג'ורג' אמר והביט בבקבוק בעיון. "היי!" הוא הזדעק, "רגע! מאיפה יש לך את זה?!" אך רוח הרפאים לא נראתה.
"אפשר להמשיך?" ג'יימס שאל בעצבנות.
"כן, כן, אל תשים לב אליי..." הפטיר לעברו ג'ורג'.
"היי, זה לא פייר! למה לג'יימס מרשים ולי לא?" נשמע קולו הנעלב של הוולדוש מאי-שם.
"כי אני לא מגעיל כמו הארי!" אמר ג'ורג' והביט לעבר הארי שכרגע עשה משהו מגעיל ביותר (נחסוך בפרטים קוראים יקרים, תאמינו לי שזה לטובתכם. אם אתם רוצים, תוכלו לשלוח לתחרות הציורים את מה שהארי עשה לדעתכם. מי שמצביע משפיע!!!).
"אז הקורבן השני..." אמר ג'יימס בעצבנות, "הוא-"
אך ג'יימס מעולם לא סיים את המשפט! רעידת אדמה חזקה פקדה לפתע את מבנה בית הספר, רצפת האולם הגדול התפרקה תחת רגלי כל האנשים, והם נפלו כולם לתוך חדר הסודות, והרצפה נפערה גם שם! לכן הם נפלו כולם אל הלא נודע...
פאמפאמפאמפאממםםםם!!!!11
מה יהיה?
שימו ♥! הפרק הבא הוא פרק הסיום של הפאנפיקוש!!! המשיכו לעקוב!!!!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
