פעם 1 היה אף 1 ולו שני נחיריים רחבים ושעירים במיוחד.
פעם 1 לאף 1 היה אפצ'י 1 ענקי 1.
פעם 1 אף 1 התעטש עיטוש 1 במיוחד וטונות של ג'יפה עפה השמיימה, נחתה ברעש רב על מלפפון ים ענקי שעף לו בחלל, וכך נוצר עולמינו: ירוק מבפנים ודביקי מבחוץ.
מאוחר יותר התווספו מלא גושי קרח חלליים לגושי הנזלת המעופפת וכך זה הפך לכדור מים, אבל מבפנים אנחנו עדיין מלפפון מצופה נזלת.
יום אחד, הארי פוטר, שהיה ילד קטן עם משקפיים וצלקת ומכואר, שמע קול.
"הארי..." אמר הקול, שנשמע כזה מהאף.
"מי שם?" שאל הארי.
"זה אני החלבן! מה הבאת לי היום?" זימרה ילדה קטנה שעברה שם.
לא, זאת לא היתה היא.
"מי שם?" שאל הארי.
"אף 1!" ענה הקול.
"מה אתה מסתלבט עלי?" שאל הארי.
"לא, אני באמת אף 1! אני האף הגדול!"
"אני מריח את כל מה שאתה עושה!!!" הרעים האף בקולו מהאף.
"אופסי..." אמר הארי וטיפה קטנה היתה לו על הרקה.
"הארי, גם בבקשה לחדר האף הגדול!" נשמע קולו המנוזל של האף.
"איפה זה?" שאל הארי.
"טוב, תקשיב: כיוון שאני בראתי את עולמך, כפי שאתה ודאי לא יודע כי לא מלמדים את זה בבצפר החרטבונה שלך, אני בעצם אלוהים, מה שהופך אותך לנביא!" אמר האף הגדול.
"וואלה? מגניב!" אמר הארי.
"וזה עוד לא הכל! אני גם שלחתי לך מכתב כדי להוכיח לך את זה! לך הביתה ותקבל מכתב מאף 1 - זה ממני!" אמר האף.
"אוקיי!"
"אה, והארי," אמר האף.
"כן?" שאל הארי.
"מאחר והעונה של האח הגדול גם כך תגמר עוד יומיים, החלטתי לשגע את השכל שלך, ומכל השיחה הזאת אתה לא תזכור כלום!" אמר האף הגדול.
מאז חייו של הארי המכואר קיבלו תפנית מפתיעה! פירוט נוסף בסיפורנו:
"דוד ורנון! דודה פטוניה! אני נביא!" אמר הארי.
"אמרתי שלא תזכור כלום!"
"יצרת את העולם ע"י אפצ'י גדול, אין לך באמת כוחות קוסמיים!!!" קרא הארי.
"אני האפצ'י הגדול!" נשמע קול מאנפף עוד יותר.
"דודה פטוניה? הכל בסדר?" שאל הארי.
"לא אני אמרתי זאת!" אמרה דודה פטוניה.
"בטוחה?" שאל אותה ורנון מודאג.
"אמא, את קצת חיוורת." אמר דאדלי.
"טוב, נו! אני אמרתי את זה, שברתם אותי!" אמרה פטוניה.
"אבל, אתם יודעים, הנבואה ניתנה לשוטים וזה... אולי במקום לשלוח את הארי, אחיינך המכואר, לבצפר היוקרתי שאנחנו שולחים אליו את בננו החטיך, נשלח אותו לבית משוגאים?" הציע ורנון.
"לא יודעת... הבטחתי ללילי שאני אגדל אותו כאילו היה בני!" אמרה פטוניה.
"חשבתי שהיא מתה לפני שגילינו שאנחנו נגדל אותו..." אמר ורנון עם טיפה על הרקה.
"טוב, בכל מקרה, הוא ילמד באותו בצפר כמו דאדלי וזה סגור!" אמרה פטוניה בסופיות.
"אין נביא בעירו..." אמר ורנון בקול אפל.
בתחילת ספטמפר, הארי יתחיל ללמוד בבצפר חדש, ולראשונה בחייו לא ילמד באותו בצפר עם דאדלי!
"הא, אמרתי לכם!" אמר ורנון.
"תפסיק להפריע לסיפור!" אמר שורדון.
דאדלי היה מיועד לעבור לביהס הפרטי בו למד הדוד ורנון, smell-things. גם פנסי פרקינסון, חברו הטוב ביותר של דאדלי והמשנה להתעללות בהארי, היה אמור ללמוד שם, אבל את הארי עמדו לשלוח לביהס הציבורי המקומי המקיף stone-wall.
דאדלי חשב שזה מאוד מצחיק.
"הם מטביעים לאנשים את הראש שלהם בבית השימוש ביום הראשון שלהם בstone wall,"אמר דאדלוש, "רוצה להתאמן?" הוא סיפר להארי.
"לא תודה," אמרה הארי, "האסלה המסכנה שלנו לא רגילה שמכניסים לתוכה דברים מגעילים כמו הראש שלך - היא לא תתאושש מזה לנצח נצחים!" ואז הוא ברח, לפני שדאדלי יצליחו לפענח את מה שהוא אמר.
באחד הימים ביולי, הדודה פטוניה לקחה את דאדלי ללונדון כדי לקנות לו את המדים של תלמידי smell things והשאירה את הארי בטיפולה של הגברת pig.
גברת pig הייתה פחות משעממת מהרגיל. התברר שהיא שברה את הרגל שלה כי היא מעדה על אחד החתולים שהיא מג'רבלת.
"תראה, ככה עושים את זה" היא אמרה להארי, שלפה שרביט ואמרה: "התג'רבל!" ומיד הפך החתול לג'רביל.
"וואלה! את לא סקיבית?" אמר הארי.
"מגלים את זה רק בספר החמישי, תן לי להנות מהספק!" רטנה pig במורת רוח.
"למה יש לך את אותו השם כמו לחרג'וק שסיריוס הביא לרון במתנה?" שאל הארי.
"אתה סתם פירחח קטן וזב חוטם! ואפילו מכואר!" היא אמרה, והארי שתק ולא גילה לה שיום יבוא והוא יגדל להיות הארי פוטר החטיך.
"הא! רק לי אתם אומרים שאני מפריע לסיפור, מה? ממש אפליות! אני מקופח!" אמר ורנון.
"בסדר, טוב, חוזרים לסיפור, ואתם שם - תשתקו!" אמר שורדון.
בגלל ששברה את רגלה, נראה היה שpig מחבבת את חתוליה קצת פחות. היא הרשתה להארי להאכיל את נגיני בג'רביליה ונתנה לו לאכול עוגת שוקולד בטעם של מקרר עתיק ומקולקל, וגם קצת עבש ומצחין למדי.
"את רוצה להרוג אותי?" שאל אותה הארי.
"למה? חשבתי שאתה מסתדר עם נחשים!" היא אמרה.
"אבל זה לא כשר!" אמר הארי.
"אבל אתה לא יהודי!" היא אמרה לו.
"שש! מגלים את זה רק בספר ה... איזה ספר?" הוא שאל.
"בספר הראשון כשאתה חוגג כריסמס!" האי אמרה.
"מה, למה, ליהודים אסור? למה, כי זה חג כיפי ויהודים צריכים לסבול ולשבת לבד בחושך?" יבב הארי.
"לא, לא,זה סקורפיו, אתה מבלבל ביניהם." תיקנה אותו סקאברס.
"מי זה סקיפיו?" שאל הארי.
"זה מלך הגנבים, כמובן!" אמרה בלטריקס.
"זה לא ברברינו?" שאל הארי.
"מי, ברונו? זה לא הכלב של סינדרלה?" שאל דאדלי.
"לא הלכת לשופינג עם אמא?" שאל אותו הארי.
"כבר חזרנו, תראה מה היא קנתה לי!" אמר דאדלי בגאווה.
אותו ערב בסלון, דאדלי עשה למשפחתו תצוגה של מדיו החדשים. הבנים בsmell things לבשו מעילי פרנק בצבע חום אדמדם, מכני ברך בצבע כתום, וכובעי קש שטוחים עגולים. הם גם החזיקו מקלות מסוקסים והשתמשו בהם כדי להכות זה את זה כשהמורים לא הסתכלו, זה אמור היה להיות אימון טוב לחיים. כשהדוד ורנון ראה את דאדלי במכנסיו החדשים הוא אמר בקול חנוק שזה הרגע המרגש ביותר בחיים שלו. הדודה פטוניה פרצה בבכי, ואמרה שאינה מאמינה שזה הדאדליל'ה המתוק שלה שגדל ונראה כל כך נאה ובוגר. הארי לא העז לפתוח את פיו. הוא חשב שאולי הוא הצליח לסדוק שתיים מהצלעות שלו מרוב שהתאפק שלא לצחוק בקול רם.
למחרת בבוקר, כשהארי נכנס לארוחת הבוקר, היה סירחון נוראי במטבח.
"לא! האף מריח הכל!" הוא נחרד.
הסירחון נדף מגיגית פח גדולה שישבה בכיור וסרגה סוודר. הוא התקרב והציץ פנימה. הגיגית היתה מלאה במה שנראה כמו סחבות מטונפות ששחו במים אפורים. "מה זה?!" הוא שאל את הדודה פטוניה. שפתיה נקפצו כמו תמיד כשהארי העז לשאול אותה שאלה. "מדי ביהס החדשים שלך!" היא אמרה. הארי הציץ שוב אל תוך הגיגית.
"אה!" הא אמר, "לא ידעתי שהם צריכים להיות כאלה רטובים!"
"אל תדבר שטויות!" גערה בו הדודה פטוניה, "אני צובעת כמה בגדים ישנים של דאדלי בצבע אפור, בשבילך! כשאני אסיים זה יראה בדיוק כמו הבגדים של כולם~"
הארי התקשה להאמין לה, אבל הוא חשב שעדיף לא להתווכח. הוא התיישב על השולחן וניסה שלא לחשוב על איך שיראה ביומו הראשון בביהס stone wall. מן הסתם, כמו אחד שלובש חתיכות עודפות של עור פיל משומש.
דאדלי והדוד ורנון נכנסו למטבח, שניהם עם אפים מעוקמים בגלל הסיחרון שעלה ממדיו החדשים של הארי. הדוד ורנון פתח את העיתון כדי לקרוא כהרגלו, ודאדלי דפק על השולחן במקל שלו מsmell things, אותו החל לקחת עימו לכל אתר.
הם שמעו רעש מחריץ הדואר בדלת הקדמית ורשרוש של מכתבים שנפלו על המחצלת.
"לך תביא את הדואר, דאדלי." אמר הדוד ורנון מבעד לעיתון שלו.
"תגיד להארי שילך."
"לך תביא את הדואר, הארי."
"תגיד לדאדלי שילך."
"תדקור אותו עם המקל שלך, דאדלי."
הארי ברח לפני שהמקל התקרב אליו והלך להביא את הדואר. שלושה דברים היו מונחים על המחצלת: גוליה ממארש שהיתה בחו"ל ובילתה את אחותו של ורנון, מעטפה חומה שנראתה כמו משהו מסריח, ומכתב בשביל הארי.
הארי הרים אותו והסתכל עליו, גופו מקפץ כמו כדור מרשמלו גדול.
"גלויה ממארש"! הוא צעק.
אף 1 אף פעם בכל חייו לא שלח לו מכתב. מי כבר היה כותב לו? לא היו לו חברים ולא קרובים נוספים, ואף 1 בחיים לא שלח מכתב, אז מה פתאום אף 1 נזכר עכשיו?
הוא לא היה מנוי בספריה, אז הוא אפילו לא קיבל מכתבים מגעילים שמזכירים לו להחזיר את הספרים שלקח.
ובכל זות, הנה זה מונח - מכתב עם כתובת ברורה ובלתי ניתנת לעירעור:
"מר ה פוטר
הארון שמתחת למדרגות
דרך pri wet #4
winging תחתית,
שרי."
המעטפה היתה עבה וכבדה, והארי חשד שמבריחי נשק מנצלים את תמימותו וכיאורו הילדותי.
המעטפה היתה עשויה קלף צהבהב שהזכיר בצבעו את סנייפוש, והכתובת היתה על הקיר בדיו אדום דם מטפטף: "גורו לכם אויבי היורש!"
"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון!"
"יא-האהא!"
הארי לפת את ראשו כשהבזק ירוק חלף בין נחיריו. משהו מוזר קורה בהוגוורטס...
"מה זה היה?!" הוא קרא בבהלה. מאיפה הוא מכיר את כל האנשים האלה? מאיפה הוא שמע את כל המילים האלה? ראה את כל הכתובות האלה?!?
"אתה רואה יותר מידי טלויזיה, חנוןןן!!!1" אמר דאדלי, שבעצם בעצמו הכיר את ימות השבוע רק בגלל תוכניות טלויזיה מויימות ששודרו רק בימים מסויימים, וחטף להארי את המעטפה.
"הווו קיבלת מכתב אהבה?!?"
"רגע! אל תפריע לי לתאר את המעטפה!" אמר שורדון.
ובכן, כך היא נראתה:
הכתובת היתה כתובה בדיו ירוקה מבהיקה. לא היה בול. כשהארי הפך את המכתב לצידו השני ביד רועדת (ולא היה לו פנסי) הוא ראה חותם שעווה סגול שנשא סמל מפואר.
"וואו! מה זה? מה רואים פה?" שאל הארי בעיניים פעורות לרווחה.
"זה לב יא מהבול! אתה לא רואה? קיבלת מכתב אהבה!" אמר דאדלי וחבט במקלו על ראשו של הארי.
"איי!" אמר הארי.
ובמרכז הלב היתה אות B גדולה.
"מה זה אומר? הB?" שאל הארי.
ואז ורנון הגיע וחטף לו את המעטפה. הוא בהה במעטפה מס. שניות ואז חייך חיוך רחב וצהל: "פטוניה! בואי תראי לאיזה בצפר הארי התקבל!"
פטוניה רצה לשם. ורנון פתח את המעטפה והחל להקריא:
"אני מתכבדים בזאת להכריז על הקמת מדינה יהודית רביץ בארץ ישראל היא מדינת ישראל! סתם סתם לא, מה שבאמת כתוב כאן זה..." אמר ורנון.
"נו, אני במתח!" אמרה פטוניה.
"אז נצא למקבץ פרסומות קצר~"
"פרסומת הגמר, ואנו חוזרים כדי לראות מי חזר באף הגדול!"
"חזנרו מהפרסומות, ובכן, הרשו לי להקיא את המכתב" אמר ורנון.
"להקריא, התכוונת!" אמרה פטוניה.
"לא, לא!" אמר ורנון ואז הקיא מכתב. במכתב היה סמלו של האח הגדול. ורנון פתח את המכתב והקריא: "שיפרה את הזוכה."
"יש! יש!" אמרה שיפרה.
"מי זאת בכלל?" שאל דאדלי.
"נעים מאוד, שיפרה קורונפלקס!" אמרה סיפרה.
"לא, באמת, מי את? מי את? אני ראיתי את כל תוכניות הריאליטי בעולםםםם בכללל העולםםםם ואני מכיר את כולםםםם ואפילו את דלית המודחת הראשונה מהאח הגדול 2םםםםםםם!!!!!11 אז מי את?" שאל דאדלוש סמאדלוש.
"את המנצחים אף פעם לא זוכרים, זו עובדה." אמרה שיפרה, אינפפה והתעתקה לה משם אל הלא נודע.
"בכל מקרה," אמר ורנון, "עכשיו בואו נקרע את המכתב של הארי."
"לאאא!" אמר הארי.
"טוב, לא." אמר ורנון.
"אהמ אהמ!" הוא הכריז, פתח את המכתב והחל להקריא:
"המוסד הקדוש ע"ש הקדוש ברוטוס לעבריינים חסרי תקנה
מנהל: אלבוס דמבלדור, מסדר הקוקו שפיצים, מחלקה ראשונה, מחשף עליון, קיסם ראשי, magוואמפ עליון, חבר איגוד המסוממים הבין לאומי.
מר פוטר היקר,
אני שמחים להודיעך כי נשמר עבורך מקום במוסד הסגור ברוטוס לעבריינים חסרי תקנה! :) :)
לאחר שנצפת מתנבא!
מצ"ב רשימת הספרים והציוד הנחוץ. שנת הלימודים מתחילה ב1 לספטמבר. אנא שלך ינשופך לא יאוחר מה31 ביולי!
בכבוד רב,
מינרווה מקגונגל, סגנית המנהל!"
ומהמהעטפת נפל מכשיר ינשוף לבדיקת אלכוהול.
"מה אמרתי לך פטוניה?! מה אמרתי לךךך?!?" צהל ורנון.
דאדלוש קיבל את בגדיו בחזרה.
"מה אני אלבש שם?" שאל הארי.
"הם כבר יספקו לך כותונת... מוהאהאהאה!!" אמר ורנון.
בלילה הארי לא נם ורק נע ונד במיטתו, הוא נזכר איך שפעם פטוניה עשתה לו תסרוקת זוועתית בשיער והוא פחד שכולם יצחקו עליו בבצפר, אבל בסוף הוא הגיע לבצפר ואף אחד לא שם לב לשינוי בכלל.
בכל מקרה, למחרת, הדודה פטוניה נסעה עם הארי ללונדון, לסימטת diagon, שם הארי פרש נייר נוסף שכנראה נעלם מעיניו ביום אתמול.
"היי! זה מפה של DND!" אמר חנון אחד, ומלא חנונים התקבצו סביב הארי.
"לא נכון!" אמר האריץ
"אה, אוף..." הם אמרו באכזבה והלכו משם.
"תראו איזה פריקים! הכל כי לונדון פה, תראה אותם! איזה שיער צבעוני בצבע כחול וסגול וצהוב! איכ, צהוב!"
"את בלונדינית בעצמך." הזכיר לה הארי.
"טוב, בכל מקרה, אני מקריאה את רשימה הציוד שלך:" אמרה פטוניה:
"מדים:
אנחנו נספק לכם כותונת, מוהאהאהאהאהא!
ספרי לימוד: אנחנו כבר נספק לכם ספרי לימוד, מוהאהאהאהא!
ציוד נוסף:
כלי כתיבה:
כלי אוכל:
בקבוק מטרנה:
מכשיר ינשוף לבדיקת אלכוהול,
אינפוזיה,
ולתתרנים - חומרי טעם וריח! ואין להתווכח!
ניירות: לגילגול, ירוקים, טישואים, ערכת זרעי צמחים מיוחד במינה לקיטה התיפוליט, כדורי פרווה של חתולות מהרחוב לכיתה המחוננת, שלושים ושמונה ריסי דודה בלונדה להארי פוטר."
פטוניה נותרה בהלם בזמן שהארי קטף לה שלושים ושמונה ריסים.
"וווא! איך הם ידעו שיש לי דודה בלונדה?!"
"דמבלדור יודע הכל!" אמר לו דראקו.
"דראקו?! מה אתה עושה פה?! מי אתה בכלל, אני לא אמור להכיר אותך עדיין!" אמר הארי.
"עדיין!" אמר דראקו.
"נעים מאוד, אני דראקו והורים שלי קוסמים. גם הורים שלך קוסמים?" שאל דראקו.
"הורים שלי מתים!" אמר הארי.
"הו, וואו, משתתף בצערך, למרות שאתה נראה לי די מבסוט כרגע." אמר דראקו בקול סנובי.
"אני הולך ללמוד בקדוש ברוטוס!" אמר הארי בהתלהבות.
"גם אני!" אמר דראקו.
"לאיזה בית תתמיין?" הוא שאל את הארי.
"לא יודע..."
"אי אפשר לדעת עד שמגיעים לשם!" אמר דראקו.
"מה, אתה בוחן אותי?" שאל אותו הארי.
"דע לך שצריך להלחם בטרול כדי להתמיין לבית." אמר לו דראקו.
"אבל ג'ורג' וויזלי אמור להגיד את זה!" אמר הארי.
"לא, רון שמע את זה ממנו! אגב, מי זה בכלל ג'ורג' וויזלי?" שאל אותו דראקו.
"לא יודע! ומי זה רון?" אמר הארי.
"איזה רון?" שאל דראקו.
"מה?" שאל הארי.
"מי אתה?" שאל דראקו.
"אני דראקו, נעים מאוד!" אמר הארי.
"לא נעים! למה הפלצת?! איף!" מאמר דראקו.
ואף הגיע אישה אחת עוד יותר בלונדינית מפטוניה, אבל פטוניה היתה דומה לסוס והאישה ההיא היתה יפה, רק שהיא נראתה כאילו היא סובלת מריח איום ולכן פניה היו מעוותתות בהבעת סבל עמוק.
"בוא דראקוש סמאדלוש!" היא אמרה, "אנחנו צריכים לקחת אותך לרכבת האXפרס לקדוש ברוטוס!"
"אבל עוד לא האחד בספטמבר!" אמר דראקו.
"איך קראת לבן שלך?!" שאלה אותה פטוניה בכעס, "רק לי מותר לקרוא לבן שלי דאדלוש סמאדלוש!"
"לא קראתי לבן שלי דאדלוש סמאלוש!" מיד הבלונדות שלפו ציפרניים ונלחמו זו בזו בקטטת טלנובלות עד עצם היום הזה.
"לא בא לי ללכת לבצפר לפני האחד בספטמבר, אפשר לגור אצלך עד אז בינתיים?" אמר דראקו.
"טוב, בסדר!" אמר הארי.
"אם הוא היה יודע שאתה הארי פוטר, ווואי וואי וואי..." אמר האגריד.
"מי אתה יא ענק שעיר?!" שאל אותו דראקו, "בטח אתה מכליא סקרוטים פוצי תחת! איכסה!" אמר דראקו ואינפף והלך משם.
"לא, הבית שלי בכיוון השני!" אמר הארי.
"מה, אתה גר בלונדון? איזה מאגניב אתה!" אמר דראקו.
"לא, אני גר בwinging תחתית, שרי." אמר הארי.
"איזה שרי?" שאל האף הגדול.
"סליחה, פנונה!" אמר הארי.
"איזה פנונה?" שאלה בטי קפרא עליה.
"לא משנה, בוא נלך דראקוש סמאדלוש." אמר לו הארי והם הלכו והלכו והלכו עד רגליהם הילדותיות הקטנות ומכוארות התעייפו, ונמאס להם.
"מתי כבר נגיע, דרדסבא?" שאל דראקוש
"עועועועועועוד מעט!"
"אין לי כוח, איןאין כוח כוח, NNNNNNNNNNNNN לי כוח!" אמר דראקוש.
"GGGעגרגמל מגיע!" אמר גמגמוני, הדרדס המגמגם. מיד הארי ודראקו אצו רצו נסו ברחו, ושם דראקו גר עד האחד בסמפטבר.
מה יקרה באחד בספמטמבר?! האם הארי יפגוש את רון והרמיוני שנשלחו לשם גם הם? האם הארי ודראקו יהיו חברים טובים והאם נוויל לונגבוטום יהיה התלמיד המחונן?! כל זאת ועוד, או פחות, או שומדבר מזה, בפרק הבא, הישארו עימנו!
"ומה איתי?" שאל וולדוש.
"אתה לא שייך! סתם סתם, יהיה לך תפקיד, אל תדאג, תפקיד גדול!" אמר שורדון
"אני רוצה להיות המורה להתגוננות מפני כוחות האופל!" אמר סנייפוש.
"לא, בשביל זה יש את הדרדס המגמגם!" אמר שורדון.
אבל איך הוא יכול להיות דרדס? אין לו את הכובע הלבן הזה, יש לו טורבן סגול!
רוצים לדעת מה עוד יקרה? פשוט חכו לפרק הבא שיצא בימים הקרובים, או לעולם לא, לכו תדעו... בינתיים, הנה ספויילר:
"אני דראקו, נעים מאוד!" מי יגיד את זה למי ומתי?! והאם זה באמת יהיה נעים? עכשיו אתם ממש במתח, נכון?!? מוהאהאהאהאהא!!!1
ואני יודע שאני חייב לכם את הגמר של תחרות הציורים, אבל אל תדאגו, זה עוד יתפרסם! מתישהו.... פאמפאמפאמפאאאמםם!!! בלי נדר!
טחיחי!
הכל היה טוב!
טוב, הפרק נגמר כבר! למה אנחנו מוסיפים שורות לא קשורות? אתם יכולים לרדת למטה עדד לתגובות! או אפילו לא להגיב בכלל וסתם לצאת! אתם גם לא חייבים לקרוא את זה! מאוחר מידי? פראיירים! מוהאהאהאהא!!!
"איפה העוד שורות?" שאל סיריוס עם נייר מגולגל מוצמד לנחירו.
"אבק פיות?" שאל סנייפוש ביובש.
"זה לא שייך לסיפור שנגמר כבר?" שאל טדי בהיסוס.
"הסיפור הזה לעולם לא יגמר! אתה לא יודע?" נזף בו רמוס.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
