קלמנטינה

בס"די סמאדלי

הפרק הקודם היה מה זה מפחיד! תקראו אותו ותחטפו חלחלה! כדאי לכםםם!!!1

פרק 34

"טוב, אני רואה שאין לי ברירה...." אמר אוגוסטוס ונשם עמוק. שאר הזשלבים לא ממש שמו לב אליו, הם היו עסוקים בלהיות מזועזעים מאובדנה בטרם עת של מטריצה בלק.

"היית לנו כאם וכאחות..." אמר שאלתיאל, כובעו בידו, ראשו מושפל, כשהוא מוקף בשאר הזשלבים שעמדו סביבו בחצי גורן ובראש מושפל גם הם.

"היית לי מקור השראה..." 

"היית לנו קפטנית קווידיץ' אמיצה,"

"למרות שלא ידעת איך משחקים קווידיץ'..."

"רגע! היא עוד לא מתה! היא רק נחטפה!" הזכיר להם אוגוסטוס. כולם נעצו בו מבטים מצמיתים, והוא השתתק והשפיל את ראשו גם הוא, בזמן שהוגו אמר:

"היית לי רעיה נאמנה," וכולם נעצו בו מבט מוזר.

"אה, הם תמיד אומרים את זה בלוויות, נכון? מה זה רעיה?" שאל הוגו.

"ולרגע חשבתי שגונב לאוזני פריט רכילותי מרתק! תגידו, איפה אחייניתי האובדת?" בלטריקס צצה פתאום.

"אה, מי, אבא מאלפוי?" שאל הוגו בבלבול.

"אחייניתי! אחייניתי! לא אחייני! למרות שאני מסכימה איתך שהאיש די נקבה, אבל בוא לא נכנס לפרטים..." בלטריקס נעצרה לנשום עמוק.

"איפה היא?!" היא קראה.

"נימפדורה טונקס נהרגה בקרב על הוגוורטס לפני שנים רבות." אמרה לילי בראש מושפל, כובעה בידה.

"לא, לא היצורה הזאת! וגם לא מעניין אותי הגור שלה שמלמד פה, בושה וחרפה לעולם הקוסמים!" בלטריקס הסמיקה בזעם כסוף.

"מה? שמעתי רכילות? מישהו אמר רכילות? לבטל את ערוץ ויוה?" שאל סלגהורן וצץ פתאום.

"בלום פיך, שוטה! אמור לי, אתה! איפה מטריצה בלק?!" קראה בלטריקס, עיניה ירו גיצים.

"אה... היא נחטפה." השיב הוגו ומשך בכתפיו.

"מה אמרת?!" קראה בלטריקס, עיניה כמעט יוצאות מחוריהן. הוגו עמד למולה בודד וגלמוד (שמנו כבר בפרק הקודם את "בדד" של זוהר ארגוב המלך), כי כל הזשלבים כבר התגנבו וברחו משם ברגע שבלטריקס הסבה את מבטה לסלגהורן.

"ביי!" קרא שאלתיאל, אחז בגלימתו של הוגו וגרר אותו משם.

"אבל- היי! היא שאלה אותי משהו!" אמר הוגו וניסה להתנער מאחיזתו של שאלתיאל.

"אני לא מאמין, כמה מטומטם כבר אפשר להיות?!" רטן אוגוסטוס כששאלתיאל הגיע עם השלל המפרפר.

"היי, הוגו! תרגע! זאת בלטריקס, אתה לא רוצה להסתבך איתה, שכחת?" לילי רכנה לעברו ואמרה ברכות.

"אה, 'לעולם לא אספר עוד שקרים'?" שאל הוגו בהיסוס.

"היא עינתה גם את אמא שלך, לא?" שאלה לילי. אוגוטוס גילגל עיניים.

"טוב, תקשיבו, אין לנו זמן לזה עכשיו! שכחתם שהדרסלים רוצים להשתלט על הוגוורטס ועולם הקוסמים וכל זה?" הוא שאל.

"אה... אבל אין לנו מה לעשות נגד זה, הרי אין לנו את מטריצה והיא זאת שתמיד חשבה על כל הרעיונות הטובים..." אמר הוגו, ושאר הזשלבים השפילו את מבטים וחזרו להספיד אותה במילמולים נוגים.

אוגוסטוס חבט במצחו, עשה סלטה ופליקפלאק באוויר, נחת על הזרת, התהפך וחזר לרגליים. הזשלבים סופסוף נראו מוכנים להקשיב לו.

"תקשיבו, למטריצה היו רעיונות מפגרים! אני לא רוצה להשתחצן אבל האמת שכל הרעיונות הטובים היו תמיד שלי! היא פשוט לקחה לי את הקרדיט בקטע של ההמנון." הזכיר להם אוגוטוס.

"אה, וואלה..."

"נכון..." 

מלמולי הזכרות החלו לעלות מהזשלבים.

"יופי! עכשיו כשכולכם הבנתם מה מצבנו, אפשר להתחיל לעשות משהו?" שאל אוגוסטוס.

"אבל מה?" שאלה לילי בהיסוס.

"אה, אל תשאלו ופשוט תזרמו איתי! גם ככה אתם איטיים מידי ולא קולטים כלום... ממש כמו הוולדמורט הטיפש הזה! אני בהחלט יכול להבין למה הבית שלנו קרוי על שמו, אני רק לא מבין למה אני התמיינתי אליו יחד איתכם..." אוגוטוס החל למלמל לעצמו מתחת לשפם שאין לו וללכת לכיוון האולם הגדול, כשכל הזשלבים בעקבותיו. בלי שום דרמות, רעש ובלגן, סתם חבורת ילדים אובדי עצות ונער אחד שממלמל לעצמו בראשם.

"יה-האהא!" קרא לעברם וולדמורט אחד, אבל הם המשיכו בדרכם מבלי לשים לב אליו.

"מה זה? כבר איבדתי את האפקט?" שאל אותם הוולדמורט.

"אנחנו לא מהופנטים, חבוב." אמר לו הוגו בחיוך מעודד.

"הו, זה מסביר הרבה... אתם יוצאים להלחם בסגל ולהרוג את כל הבוצדמים? אם כן - אני אתכם!" אמר אותו הוולדמורט, והצטרף לצעדה השקטה.

"יה-האהא..." הוא לחש לעצמו, מתרגל את צחקוקו האפל כדי להפוך אותו למאיים יותר.

פרופור מקגונגל טסה לה על המטאטא, מתרחקת מהוגורטס כדי לברוח מהג'וקים (זה היה בפרק הקודם...).

לימינה טסו 18 ופטוניה.

"אני אמשיך מכאן לבד," אמרה פטוניה ועברה למטאטא של מקגונגל, בועטת ב18 ומביטה בו צונח אל מותו...
"מה את עושה כאן?" שאלה מקגונגל.

"מה לא עושים בשביל לברוח מג'וקים בלונדון, 2019..." נימקה פטוניה (להזכירכם זה קרה (או יקרה) בעתיד).

"אז את ברחת מהוגוורטס?" שאלה מקגונגל.

"כן,"

"ומתי תחזרי?"

"מי אמר שאני אחזור?" הפתיעה פטוניה אפילו את עצמה.

"או-אה! ובעלך יודע מזה?" שאלה מקגונגל.

"בוודאי שכן! 14 הבעלים הראשונים שלי ננטשו על ידיי ועל-ידי עורכי הדין שלי בגלל שהיו ג'וקים בבית!"

"אז גם 18 יודע מזה?" שאלה מקגונגל בעניין.

"הוא מת, איך הוא יידע?" החזירה לה פטוניה בשאלה.

"ואת לא מתגעגעת אליו?"

"ל-18? פחחחחח..... אני אפילו לא זוכרת שהתחתנתי איתו!!!"

"היית נשואה אליו?!" התחלחלה מקגונגל.

"כמובן! קוראים לו 18 כי הוא בעלי וגרושי ה18!" אמרה פטוניה בסתמיות, ואז אחזה בקצה המטאטא בעזרת שיניה (צווארה היה ארוך מספיק כדי לעקוף את מקגונגל) וכיוונה אותו לכיוון אחר לגמרי.

"היי! מה את עושה? הניחי למטאטא שלי!" קראה מקגונגל וניסתה לחבוט בפטוניה.

"אה! לא בשיער!" קראה פטוניה, ובכך נשמט המטאטא מפיה. מקגונגל החל לעוף בזוויות חדות במיוחד, אך פטוניה אחזה בה חזק ולפתה את המטאטא בחוזקה ברגליה, ולא נפלה.

"בסדר, לא השארת לי כל ברירה אחרת..." הזהירה אותה מקגונגל, ואז עפה הישר לבין ענפיה של הערבה המפליקה.

עד מהרה לא נשאר דבר מהמטאטא, ומקגונגל ופטוניה שכבו על האדמה מתחת לערבה המפליקה, מלאות עלים וזבות דם.

"לא! אני לא מוכנה להשאר במקום שורץ הג'וקים הזה!" צרחה פטוניה.

"אם כך, לכי ברגל! קישטא!" קראה מקגונגל, קמה וניפנפה באגרופה בזעם. פטוניה כשלה משם לדרכה החוצה מבעד לשערי הוגוורטס, דרך הוגסמיד הקסומה...

"אין עלי! אני, ללא ספק, הגיבורה האמיתית של הסיפור הזה! חבל רק שרולינג הזאת התכחשה לזה במשך שבעה ספרים שלמים..." אמרה מקגונגל לעצמה בסיפוק, והחליטה לירוק לאדמה כדי להביע את מורה רוחה מרולינג, אבל בטעות נפלטו לה שיניה. היא רכנה והחלה לגשש על האדמה, בין עלעלי הדשא בחיפושים אחריהם, ובכך ניצלה בנס מהינשוף שטס לעבר הטירה, ולרגלו קשורה הודעה חשובה ביותר. הינשוף עצמו היה מנוקב מאות חיצים זעירים בוערים. הוא הצליח להגיע לחלון האולם הגדול שהיה סגור, הוטח בשמשה בקול חבטה וצנח לאדמה חסר הכרה.

מקגונגל קראה "הו! הנה זה!" בסיפוק כשאחזה את שיניה בידה.

"אצ'יו שיניים!" נשמע קולה הצווחני של פטוניה, שאחזה בידה את שרביטו של 18 המנוח.

"את לא קוסמת!" קראה לעברה מקגונגל והחלה לצחקק לעצמה, אז פטוניה שינסה מותניה, שבה על עקבותיה וחטפה למקגונגל את השיניים מהפה.

"היי!" קראה מקגונגל במחאה.

"ננה בננה!" אמרה פטוניה וחרצה לה לשון, ואז אצה לה החוצה מהוגוורטס.

"היי, חיזרי הנה, מוגלגית ארורה!" קראה בעקבותיה מקגונגל והחלה לרוץ בעקבותיה בעודה מנופפת באגרופה בזעם.

"הא-היי!" התאמן וולדמורט בשקט על צחוקו, ואז פזל לעצמו בבילבול. "לא, זה לא זה. הצחוק שלך זה יה-האהא!" הזכיר לו הוגו.

"הו, רוב תודות." אמר וולדמורט, ואז כיחכח בגרונו וקרא: "יה-האהא!" לתוך שרביט שקורב לפיו, קולו מוגבר בקסם כך שכל בית הספר שמע את קולו.

"הנהלה וסגל יקרים! אנחנו נמצאים באולם הגדול, איפה שאתם נוהגים לפטם את ההוביטים הקטנים שלכם! יש לי כמה וכמה בני ערובה וודאי יעניין אותכם לדעת שאחד מהם כלל לא שייך לפה! כן, הוא מוגל תמים, ואפילו הנכד שלכם!" קרא וולדמורט.

"ואגב, למי שלא זיהה, זה אני! הלורד וולדמורט האפל והקשוח! פיחדו! שקשקו! רעדו! פיקו ברכיכם!" המשיך וולדמורט לשאוג לתוך השרביט, והוגו שעמד בסמוך אליו ואחז את השרביט אכן החל לרעוד ולשקשק ואכן תקף אותו פיק ברכיים הגון רק מההדף של גלי הקול המוגברים בקסם של הלורד וולדמורט.

"הו, יפה! ככה בדיוק!" אמר הלורד וולדמורט, והנה הפסקול שלנו:

התלמידים ברחבת האולם הגדול (שהיה ריק ממזון ושולחנות, כרגע רוב האוכל, פטרונוסי האייל והארי פוטר בכבודו ובעצמו עדיין נאבקו במתקפת הג'וקים) החלו לרקוד בגמלוניות.

"נו, מה איתכם? אתם בריטים או לא?" דירבן אותם וולדמורט.

"אהה! הוא מענה אותנו!" צווחה ספסיבה כהן, צווחה שנשמעה בהגברת קסם בכל רחבי הוגוורטס.

"והוא גם העלים את אחת התלמידות!" צווחה מיצי בוטן.

"הוא העלים את הקפטנית של נבחרת הקווידיץ'! אה- הכדורסל!" צווח הוגו (זה נשמע כמו צווחה של בת, אל תדאגו).

"הוא העלים את המדריכה הראשית!"

"הוא העלים את השריד האחרון לבית בלק האצילי ועתיק היומין!"

"אההה!!1!1"

בנות נבחרת הקווידיץ' החלו לפצוח בצרחות חסרות כל פרופורציה שכמעט והיסו את המוסיקה המרעננת.

"הו, המעריצות שלי פשוט לא יודעות גבולות! יה-האהא!" אמר וולדמורט במבוכה.

"רק רגע, נדמה לי ששמעתי את קולה של לילי שלי בין קולות החטופות!" אמר הארי פוטר ועצר במקומו. הפטרונוסים שלו התפוגגו בבת אחת, והארי חשש שקרה הנורא מכל. הוא החליף מבטים עם שאר הנוכחים בחדר המורים, וכולם מיהרו החוצה בריצה, חוץ מורנון שנשאר להאבק לבד עם כל הג'וקים.

"היי, חזרו הנה! משרתים עלובים! עוד לא נפטרתם מכולם!" רטן ורנון שעמד גבוה על השולחן.

הוא רטן לעצמו, רקע ברגליו, והחל להתבכיין ולהתלונן עוד ועוד על מצב הביש בו הוא נתון.

הארי פוטר הגיע בראש המורים ובשרביט שלוף לאולם הגדול מכיוון חדר המורים, בזמן ששאר תלמידי הוגוורטס הגיעו מהצד השני.

"הו! טוב שבאתם!" קרא וולדמורט בחיוך חושף שיניים מרקיבות.

בין תלמידי הוגוורטס היה גם הוולדמורט השני.

בין סגל הוגוורטס היתה גם סירנה.

"יה-האהא!" קרא הוולדמורט השני מהקהל.

"יה-האהא!" השיב לו הוולדמורט הראשון שנמצא על בימה מוגבהת באולם הגדול, בימה ששימשה בעבר את להקת אחיות הגורל.

"יה-האהא!" השיב להם הארי פוטר, עדיין בשרביט שלוף. שני הוולדמורטים נבהלו ושלפו את הבראציות שלהם.

"לא, דוד הארי! בבקשה אל תהרוס לנו הכל!" קרא לעברו הוגו, אבל הפנים הנזעמות שהשיבו להוגו מבט מכל עבר השתיקו אותו מיד.

"אפשר לדעת מה קורה פה בדיוק?" שאל הארי פוטר, וכיחכח בגרונו. הוא הנמיך את שרביטו מעט וסקר את כולם.

"יה-האהא! אני מוקף בתלמידי שנה ראשונה ולא תעז לפגוע בי פה!"

"יה-האהא! אני מוקף בשאר תלמידי הוגוורטס ולא תעז לפגוע בי פה!"

"הו, הלורד! אם אתה זה שהעלים את אחייניתי הסוררת אני לגמרי בעדך!" בלטריקס הביטה בוולדמורט מהקהל בעיניים משולהבות.

"אני לא יודע, יכול להיות שהילדים האלה תכננו משהו..." אמר פרופסור לונגבוטום לג'ורג' כשהוא לופת את סנטרו, מהורהר.

"אני לא יודע, נדמה לי שהם באמת שבויים שלו." אמר ג'ורג' כשהוא מלפף את זקנו סביב אצבעו, מהורהר.

"אם לא תפסיק עם זה יהיה לך בקבוק בסוף הזקן." העירה סירנה, ואז העיפה מבט בזשל"בים והוסיפה "לא יכול להיות שהם חשבו על משהו בלי מטריצה, זה בטוח. וולדמורט עלה על נקודת התורפה שלהם, כנראה שהוא מחוכם משחשבתי. מרגע שהוא העלים אותה הם היו חסרי אונים והוא יכל להשתלט עליהם בקלות." בידענות.

"הוא תמיד היה ערמומי..." אמר פרופסור לונגבוטום בקול אפל. הוא וג'ורג' מיהרו להפשיל שרוולים ולשלוף שרביטים, ששים אלי קרב.

"אבל לא נוכל להלחם במקום כל כך מלא ילדים קטנים, נכון?" צייץ טדי לופין בפחד מאחוריהם. כשג'ורג' העיף לעברו מבט הוא ראה ששערו שוב היה ורוד.

"אתה רוצה לדעת משהו ממש מלוכלך על אבא שלך?" שאל אותו ג'ורג'.

"משהו ממש מלוכלך? אני מעדיף שלא." אמר טדי.

"חבל." אמר ג'ורג'.

"אני רוצה לזכור אותו תמיד בתור הלוחם הגיבור ש... ש... מה רולינג כתבה שהוא עשה?" טדי גירד את אוזנו במבוכה.

"מת. היא כתבה שהוא מת! כמה פעמים אני עוד אצטרך להגיד בפאנפיק הזה שהרולינג הזאת פשוט סילפה הכל? הגיבורים האמיתיים בקרב על הוגוורטס היו שניים:" אמר ג'ורג'.

"אני והארי." סיכם אותו פרופסור לונגבוטום.

"מה אמרת?" שאל ג'ורג' ובהה בו בפה פעור.

"כן. אני כרתתי את ראשה של הנחשה המנוולת שלו. היי! יש לי רעיון! למה שאני לא אנפנף בחרב של גריפינדור ואסיח את דעתו בזמן שאתם תבריחו את הילדים, ואז הארי יוכל סופסוף להרוג אותו כמו שצריך?" הציע פרופסור לונגבוטום.

"אתה מתכוון לחרב שראיתי בחדר הנחיצות, החרב של הלורד האפל?" שאלה סירנה.

"אה, וואלה..." נזכר פרופסור לונגבוטום ונשך את שפתו התחתונה בפאניקה.

"טוב, לא נורא! אני אמצא כבר איך להסיח את דעתו, אל תתנו לזה להפריע לתוכנית! בואו נהיה רציניים ונפעל על פיה! סירנה - את עפה מפה יחד עם שאר הילדים!" אמר הפרופסור לונגבוטום.

"מה פתאום?! אני בצד של אדון האופל! אני היורשת של סלית'רין! אני הכי חזקה פה!"

"את בסך הכל ילדה, וזה עסק מסוכן יותר ממה שאת חושבת. סלית'ריני אמיתי דואג לחייו יותר מלכבודו, את יכולה לברוח מפה בלב שקט." מלמל לעברה טדי לופין.

"לא! אני לא אעשה את זה בשום אופן!" קראה סירנה בכעס.

"תקשיבי לו, הוא יודע על מה הוא מדבר, הוא היה סלית'ריני." פלט ג'ורג' באדישות מה.

"אתה?" סירנה בהתה בפרופסור לופין בהלם. שערו של לופין נעשה ירוק, אישוניו נעשו צרים ואפו שטוח.

"לא רואים?" הוא חייך לעברה ולשון נחשית הציצה החוצה לרגע, כשהוא טעם את האוויר.

"וואו, אתה מגניב!" קראה סירנה באושר.

"יופי, עכשיו בואי נעוף מפה. אתה תפנה את הילדים, ג'ורג'!" קרא טדי והרים את סירנה בזרוע אחת.

"ה-הי!!! לא אמרתי שאני הולכת! היי, תחזיר אותי!" קראה סירנה והתפתלה באחיזתו של טדי ללא הועיל.

הפרופסור לונגבוטום וג'רג' הביטו בהם בנחת עד שנעלמו מחוץ לאולם, ואז נוויל אמר: "יאללה, לעבודה!"

ושניהם מיהרו לשקשק אותה (shake it shake it shake it shake it, זה כמו גלגל אותה.)

"אההההה!!! אההה!!! אההה!!!! אהההה11!!!!!111" צרחו כל תלמידי בית זשל"ב, והשיר נגמר.

"אוקיי, עד כאן הקפה ראשונה! הארי פוטר מכובד בהקפה שניה!" קרא הלורד וולדמורט שעל הבמה לתוך שרביטו של הוגו.

"מה? מה איתי?!" נעלב הוולדמורט שבקהל.

"מה? מה איתי?!" נעלבה בלטריקס לסטריינג'.

"תודה רבה." אמר הארי פוטר, פילס את דרכו בין התלמידים ועלה לבמה, נעמד מול הלורד וולדמורט בשרביט שלוף.

"ובכן, שימו לב היטב, תלמידים! בואו, התאספו סביבי, בואו! כולם יכולים לראות אותי? כולם שומעים אותי? מצוין!" גלימתו של הארי התנצנצה בצבע שזיף עמוק.

"וואו... הארי פוטר באמת חתיך!" לחשה מיצי בוטן.

"לא נכון, הוא סתם מחכה את גילדרוי לוקהרט! הארי פוטר הוא רק חטיך!" מחה הוגו בשילוב ידיים זועמות. לרוע המזל הוא נמצא קרוב למדי לשרביטו וכל בית הספר שמע את זה ופרץ בצחוק.

איפהשהו מתחת לתשתיות בית הספר, מישהו בלונדיני שמע זאת גם כן וחייך לעצמו חיוך אירוני. (החיוך התחלף בהבעת אימה כמעט מיד, כי האורחת שלו עוד לא התפנתה משם.)

"טוב, כבר חושך! נדמה לי שצריך ללכת לישון! זה באמת היה יום ארוך מאוד! הוא נמשך כבר יותר מעשרה פרקים!" צייץ פרופסור פליטיק מאיפהשהו בצד של הסגל.

"נו, באמת! בדרגון בול מרחו את זה הרבה יותר!" הפטיר הוולדמורט השני מהקהל.

"לא לא, כולכם טועים! האמת שחשוך רק כי אנחנו בשעון חורף עכשיו!" אמר אוגוסטוס.

"אה, ילדים... אולי בכל זאת כדאי שכולכם תלכו לישון..." אמר ג'ורג' ונדחף לרחבה בין כולם.

"הו, דוד ג'ורג'! תעשה שוב פעם 'שקשק אותה'! זה היה כל כך מגניב!" אמר הוגו באושר.

שוב חיוך אירוני תת קרקעי לשבריר שניה.

ג'ורג' נעץ בהוגו מבט חמור מאוד ואמר: "לא. ותקרא לי פרופסור וויזלי!"

"אתה מתכוון ש'או יקרא לך פרופסור וויזלי ג'וניור... או וויזלי 2..." אמר פלר והניפה את שערה הוויליתי.

"פרופסור דמבלדור נתן לי רשות לפתוח את מועדון הדוקרב הקטן הזה, כדי לאמן את כולכם למקרה שאי-פעם תידרשו להגן על עצמכם, כפי שאני עצמי נאלצתי לעשות באינספור הזדמנויות שונות. פרטים מלאים ראו בספרי הביוגרפיים מאת ג'יי קיי רולינג." המשיך הארי לצטט כמעט את לוקהרט.

"פרטים מפוברקים לגמרי מלאים!" קרא לעברו ג'ורג'.

"מה? גם פרופסור דמבלדור חי?" קראו הוולדמורטים בדאגה.

באותו הרגע רעם הרעים, ברק הבריק, ובכניסה לאולם הגדול ניצבה צללית מאיימת. אחרי שכל הברקים והרעמים נרגעו, דמותה של הפרופסור מקגונגל נחשפה.

"הרשו לי להציג אטת העוזר שלי, פרופסור סנייפוש עליו השלום," המשיך הארי פוטר.

"סנייפוש מת! לא?" קראו הוולדמורטים בדאגה והביטו כה וכה בפאניקה.

בלטריקס מיהרה לתור גם היא אחר פרופסור סנייפוש עליו השלום בעניה, ולאחר מכן החלה להתרוצץ ולדחוף בעודה מחפשת אותו בפאניקה מוחצנת למדי.

"גורו לכם, איובי היורש!" נשמע קול עמוק מהיכנשהו.

"אתם הבאים בתור, בוצדמים!" המשיך הקול להרעים.

הארי פוטר הצטמרר.

"...דראקו?" הוא היסס.

"לא!" אמר הקול בעלבון מובהק.

"מי אתה?" שאל הוולדמורט שעל הבמה בפאניקה.

"או את?" היסס הוגו.

"זה שלך יש קול של בת לא אומר שאני בת עם קול של בן!" המשיך אותו הקול העמוק למדי להעלב.

"למה לא? אולי זה עיוות קול!" אמר אוגוסטוס.

"כן, יש כזאת אפליקציה לאייפון!" אמרו הוולדמורטים וכולם הביטו בהם בחשד-מה.

"גם אתה מתעסק בקשקושים של מוגלגים?" שאל וולדמורט אחד את משנהו.

"אם כך, יש לכם הרבה על מה לדבר עם סבא ארתור!" אמר הוגו באושר.

"שתוק כבר, שבוי! תן לי את שרביטך!" אמר וולדמורט בכשיחות וחטף להוגו את השרביט.

"אה- אבל-" גמגם הוגו. הלורד וולדמורט נשף עליו והוגו מעד מהבמה ונפל על כמה זשלבים שהיו ברחבה.

"טוויסט אנד שאוט!" צווחה סיציליה מהקהל, ורקדה לתוך הרחבה, בינות לזשלבים.

"אהה! פייסבוקית! לא נפטרנו מהם?" קרא שאלתיאל באימה.

"אה! אתה שוב שפוי!" התפלאה לילי.

"מי אמר?" שאל שאלתיאל במבט מזוגג, קצף דולף מפיו

"איכס! יש לך כלבת!" קרא הוגו באימה.

"אה, כן? ולך יש חתלת!" אמר שאלתיאל והצביע על פטריסיו.

"לא, אני באמת מעדיף תחתונים..." אמר פטריסיו במבוכה.

"אוקיי, כפי שודאי שמתם לב, כולכם! אתם לכודים פה גם ככה, אז מעכשיו אתם נמצאים תחת שלטוני! אתם נתיני הנאמנים והמפוחדים! יה-האהא!" קרא הוולדמורט שעל הבמה."

לא נכון! אתם נתיני הנאמנאים והמפוחדים!" קרא הוולדמורט שבקהל במחאה.

"סתמו!" קרא הקול העמוק מאי שם, וכולם השתתקו.

"למה שלא תחשוף את עצמך?" שאל הארי בהיסוס.

"לעולם לא! אני אחשוף את עצמי רק במקלחת!" קרא אותו קול בזעזוע.

"ושלא תעז להציץ!" הוא הוסיף.

"הו... אני דווקא לבוש במקלחת... איזה מוזרים כל האנשים האלה... בדקתי, יש עוד כאלה שמתקלחים ערומים..." אמר מומיןטרול מהקהל.

"היי! אתם לא מהופנטים!" קראה מימי גויל באושר.

"כן, נו, הסתובב פה איזה דבר לבן בלי אף שעשה "יה-האהא" והעיר אותנו." הסביר מומיןטרול והחניק פיהוק.

"טוויסט אנד שאוט!" קראה שוב סיציליה.

"טוב, די כבר?! השיר הזה לא נגמר כבר מזמןןן?!" קרא הקול העמוק בזעם.

"אל תשים לב, היא סתם ילדת צומי." אמר אלבוסוורוס בקול שקול.

אבל הוי, כמה שהוא טעה...

פאמפאמפאמפאאמממםםם!!!!2

מיהו בעל הקול העמוק המסתורי? האם זהו באמת קולו, או שמא מדובר בעיוות של קסם או אפליקציית אייפון? מיהו אותו חייכן מסתורי? האם סיציליה היא באמת ילדת צומי? האם אוגוסטוס ישנה את שמו לטוסטוס? האם נרד מתישהו מהשאלה הקודמת? אולי באפילוג שמו יוחלף? האם הוא קרוי "אוגוסטוס" על שם "אוגוסטה לונגבוטום" הידוענית המהוללה?  האם אתם באמת טורחים לקרוא את כל השאלות האלה? האם באמת ענינו על השאלות האלה אי פעם בפרקים שבאו לאחר מכן? כל זאת ועוד - או פחות מזאת ורק עוד - או שאפילו לא עוד - בפרק הבא, והבאים אחריו עלינו לטובה!

עד כאן הקפה שניה, גורו לכם, אויבי היורש! אתם הבאים בתור, בוצדמים!

ועכשיו: תחרות הדמויות!!!

מיהי הדמות האהובה עליכם ביותר? הדמות שתזכה להכי הרבה קולות - תנצח!

אבל כדי להצביע עליכם לצייר את הדמות! ניתן לצייר כל דמות כמה פעמים שאתם רוצים, ולצייר יותר מדמות אחת! (אנחנו כבר התחלנו לצייר כמה...)

אם אתם רוצים שהדמות האהובה עליכם תנצח - אתם מוכרחים לצייר אותה! אין לכם ברירה, רבותי! גם אם אתם לא יודעים לצייר - אתם מוכרחים לעשות משהו, נכון?

כדי להגיש את הציורים שלכם, תעלו אותם לאינטרנט ותתנו לנו לינק לתמונה בתגובות. למי שלא מכיר, הנה כמה אתרים חינמיים שאפשר להעלות אליהם תמונות ולשמור את הלינק:

http://imageshack.us/ - כאן לא צריך לפתוח חשבון ולא שומדבר, פשוט להעלות את התמונה מהמחשב שלכם וזהו!

http://tinypic.com/ - גם כאן לא צריך לפתוח חשבון ושוםדבר, רק מעלים תמונה וזהו!

http://photobucket.com/ - בשביל להשתמש באתר הזה צריך לפתוח חשבון באתר... פתיחת החשבון היא חינם אין כסף!

http://www.imagehosting.com/ - גם כאן צריך לפתוח חשבון, בחינם, כדי להעלות תמונות...

חוץ מזה, אם אתם בעלי אתר או בלוג, אתם יכולים להעלות את התמונות לשם ולתת לנו הפניה.

אל תדאגו - אנחנו ניתן לכם את כל הקרדיט על היצירות שלכם, ואם תרצו תפרסם את הבלוג/אתר שלכם באותה הזדמנות!

אחרי שהעלתם את התמונות לאינטרנט, תגיבו לפוסט הזה - עם לינקים לתמונות שהעלתם, והתמונות יופיעו בפוסט הגמר של התחרות, יחד עם שאר הפאנארטים שציירו שלל קוראינו היקרים, שיהווה גם פוסט תמונות בלעדי וייחודי שלא היה כמותו מעולם בישראבלוג! 

אל תפספסו את ההזדמנות לקחת חלק בפוט הזה, ואל תניחו לדמויות השנואות עליכם לזכות!

בפוסט הגמר יופיעו כל הציורים, ובסוף הפוסט יהיה סיכום מס. הפעמים שכל אחת מהדמויות צויירה - ותוכרז הדמות המנצחת!

אל תתנו להן להתייבש, אל תתנו להן להתבייש!

בבקשה, אנחנו לא אוהבים שהקוסמים האלה משתלטים לנו על הבלוגגג!!!1 והם בטוח יבואו לנקום ><" הצילו!

תאריך ההגשה האחרונה של הציורים עוד לא נקבע, אבל אל תתמהמהו! 

(התחרות תגמר סופית רק בפוסט הגמר. ניאלץ להודיע לכם מראש מתי הוא יוצא...)

ודבר אחרון, כדי לדעת איך הדמויות נראות אתם צריכים לקרוא את הפאנפיק או את ספרי הארי פוטר. חלק מהדמויות בסיפורנו לא זכו לתיאור רב במיוחד, ובמקרה שלהן אתם מוזמנים לצייר אותן איך שבא לכם, כפי שדמיינתם אותן או כפי שיהיה לכם קל יותר לצייר... אתם יודעים.

למשל: בסיפורנו רוז וויזלי היא פוזלת, בעלת עיניים בצבעים שונים ושפם. יותר מזה לא כתבנו עליה. אתם יכולים להסיק שהיא דומה להורים שלה, שהשפם שלה עבות או פלומתי דקיק ובלתי נראה, מה שבא לכם. אבל אל תשכחו את הפרטים שכן ציינו, טוב?

על מראה פטריסיו, למשל, לא כתבנו אף מילה, אז אתם יכולים לצייר לו שיער כחול, אפילו.

אל תשכחו לציין איזו דמות ציירתם!

מחכים וממתינים,

צוות שורדון.

בהצלחה לכל הדמויות!~

פאמפאמפאמפאאאאאם!!!!3

נ.ב. - אפשר להגיב גם בלי ציור, אם בא לכם להגיב על הפרק או לספר לנו כמה שאנחנו מקוריים וגאוניים ומגניבים... כל תגובת חנופה תקבל בברכה!

נ.ב.2 - ספויילרים עתידיים למנויים! חלק מהציורים (שלנו) יחשפו לעיניהם בלבד! אנחנו כבר ציירנו הרבההה... אכן, מי אמר שזה לא משחק מכור? אך עדיין יש ביכולתגם להשפיע! אל תעמדו מנגד! מהרו לצייר ולשלוח - זה לא עולה כסף, מה אכפת לכם? זה לא שאנחנו מרוויחים על SMSים שלכם או משהו...

פאמפאמפאמפאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאם!!!!4