בפרק הקודם היה הרבההה בלאגן וצחוקים וקולות מוזרים.... רוצים לקרוא אותו? כדאי לכם!
פרק 33
"ובכן, חברים, הגיע הזמן שנתחיל לעשות משהו רציני, ויש לי רעיון למשהו רציני!" אמרה מטריצה בלק, שעמדה על השולחן של המורים באולם הגדול. כל התלמידים היו שם וחיכו לארוחה, כי מרוב שהאכילו אותה מלא הם כבר היו רעבים כל הזמן, והחלו להראות קצת כמו הוביטים.
"אוקיי, אז התוכנית היא כזאת: אנחנו נצטרך להכניס ג'וקים לחדר המורים, כי כל המורים שם! מוהאהאהא!" הכריזה מטריצה. דודה בלה מיהרה למחוא כפיים בהתלהבות, כאילו היא בכלל לא אוייבת של מטריצה עכשיו, וכל הילדים מיהרו לחקות אותה.
"יופי! תודה, תודה רבה!" אמרה מטריצה וקדה לכל עבר.
"התוכנית שלי היתה יותר טובה..." מלמל אוגוסטוס לעצמו.
"מה אמרת!? יש לך תוכנית?! רוצה לספר עליה?!" שאלה מטריצה וניקתה את אוזניה בציפיה.
"אה, לא! אין לי שום תוכנית! לא אמרתי כלום~" אמר אוגוסטוס בתמימות.
"טוב..." אמרה מטריצה בחשדנות, ואז פנתה לכולם ואמרה: "יאללה, לעבודה!"
הילדים ובלטריקס בראשם החלו להתרוצץ בחיפושים אחר ג'וקים כלשהם, ורק ג'יימס הרים גבה אחת, הניף את שרביטו והכריז: "אצ'יו ג'וקים!"
הוא התחרט על זה מיד כשכל ג'וקי הוגוורטס עפו לעברו בבת אחת.
"לא! לא אצ'יו! ביטול!" ג'יימס קרא וניפנף בשרביטו, אבל זה לא עזר ולבסוף הוא היה בתחתית הר ג'וקים עצום.
"טוב מאוד! ועכשיו בואו נרחיף את כל ההר הזה לחדר מורים!" הכריזה מטריצה באושר ושרביט שלוף. כל הילדים הניפו את שרביטם וצעקו "כן!"
רק נוויל שרפניון גימגם "וינ-וינגארדום לאביוסה-" וכל ערימת הג'וקים הוטחה בתקרה והתפזרה לכל עבר. התלמידות צרחו ונסו על נפשן, ונשארו באולם הכניסה רק הסליתריניות, הזשלביות, הגריפינדוריות וכל הבנים חוץ מנוויל עצמו.
"פחדן עלוב!" קרא טוטו בעקבותיו.
"קדימה!" קראה מטריצה והובילה את כולם לעבר חדר המורים. ג'יימס סיריוס משך את טוטו לעברו ומשך את גלימת ההעלמות מעליהם, ואז שלף את מפת הקונדסאים.
"רואה? ידעתי שהיא בכלל לא בכיוון!" מלמל ג'יימס. טוטו גיחך.
"מה נעשה?" שאל טוטו.
"מוכרחים להמשיך בתוכנית. נעשה את זה בעצמנו, אין לנו ברירה! אנחנו מוכרחים להשיב מלחמה כנגד הסגל!" אמר ג'יימס.
"ובכלל אנחנו אלה שהחלו את המהפכה, אנחנו וסירנה! מטריצה הזאת סתם שתלטנית, לא ניתן לה לגנוב את ההצגה!" הסכים טוטו בהתלהבות.
"נכון! והפוטרים תמיד גונבים את ההצגה, אל תשכח!" הזכיר לו ג'יימס, וטוטו הנהן במרץ. עד מהרה נשמעו טפיפות רגליהם הזריזות בדרכן לחדר המורים, אך כלום לא נראה.
היה קצת ריח.
"איף, טוטו!"
"סליחה!"
"הם עוד יעלו עלינו בגללך!"
.......
"איכס, ג'יימס! ואני אפילו לא יכול לתפוס מרחק בגלל הגלימה..." נאנח טוטו, ולפתע שניהם החלו לריב על הגלימה בפראות. טוטו נכנע ויצא מתחתיה.
"בסדר, אני אהיה נראה." הוא אמר ביובש. ג'יימס הניף אגרוף בניצחון, אבל אף אחד לא ראה את זה.
"יאללה, לדרך!" הכריז ג'יימס.
"אתה רק יכול להגיד לי באיזה כיוון אתה הולך?" שאל טוטו. שום תשובה לא נשמעה.
"נו, באמת! הדבר היחיד שיכול להשלים את התמונה זה שיסחוף אותי נחיל גמדונים!" רטן טוטו ובעט בקלמר תועה.
"היי! למה באלימות?" נעלב הקלמר, ואז אינפף ופנה להמשיך בדרכו. טוטו התיישב על הרצפה וברקע היה הפסקול המרגש...
לצלילי אותו פסקול בדיוק צעד לו גמדון בית בודד בדרכו החוצה מהוגוורטס, דרכו האבודה. לפתע עיניו הענקיות נחו על טוטו ונפקחו בתדהמה.
"ילד יודע איפה יוצאימים?" הוא שאל. טוטו נשא עיניו וראה את הגמדון עומד מולו לפתע.
"אה-אממ-אה- משם!" אמר טוטו בבהלה והצביע על הכיוון ממנו בא.
"אוקיי, תודה-אים." אמר הגמדון והלך לו משם.
"אה-חכה רגע, אתה יודע אולי איפה חדר המורים?" שאל טוטו.
"שמה-אים." אמר הגמדון והצביע לעבר המשך המסדרון.
"הו, תודה-אים." אמר טוטו בבלבול וקם ממקומו.
"רגע, למה אתה הולך? למה כולכם יצאתם מהוגוורטס?" שאל ג'יימס.
"כי אנחנו חופשיימים! רגע, מי זה שם?" שאל הגמדון. ג'יימס הסיר את הגלימה מעליו.
"אה! היית פה כל הזמן!" קרא טוטו בתדהמה.
"נכון, והיה מאוד משעשע לראות אותך בדד ככה!" הכריז ג'יימס בחיוך רחב. הגמדון נעץ בו מבט זועם, כנראה הוא חשב בטעות שג'יימס מתכוון אליו.
"אתה עוד תצטער-טערים מאוד-מאודים על איך שאתה מדברים לגמדונימים! אנחנו הגמדונימים עוד נשלוט על העולמים!" הכריז הגמדון בעודו מנופף אגרופו הזעירה, הקמוצה.
"חחחח כן בטח! וסבא שלי היה מוגל!" קרא ג'יימס ונתן צ'אפחה אדירה לטוטו, צ'אפחה שלגמרי הפילה אותו מהרגליים. הגמדון הלך משם בעודו מקלל קללות בגמדונית עתיקה, וטוטו קם וחבט אבק מברכיו.
"באמת שמישהו מוכרח לנקות פה, עכשיו כשהם עזבו!" אמר טוטו, ואז עצר ובהה בג'יימס.
"...מה?" שאל ג'יימס בהתנשאות.
"סבא שלך באמת היה מוגל!" אמר טוטו.
"מי, ג'יימס או ארתור?" לגלג ג'יימס.
"לא, טיפש! הסבא-רבא שלך, אבא של לילי!" אמר טוטו.
"אה... וואלה..." אמר ג'יימס וגירד בראשו במבוכה.
"טוב, בקטנה! יאללה, בוא נזוז!" אמר ג'יימס וכיסה את שניהם בגלימה.
"איף! היא עדיין מסריחה!"
"תשתוק!"
"אז זאת התוכנית:" הכריזה מטריצה בראשם של כל התלמידים בפתח כיתה רנדומלית כלשהי, "כשאני אספור עד שלוש, כולכם תרחיפו את הג'וקים שלכם פנימה! ו-1," היא החלה לספור.
"אז זאת התוכנית:" לחש ג'יימס בכניסה לחדר המורים, "נסתנן פנימה עם הגלימה, נשכב על הרצפה, וכשאני אומר אללא וואכבאר מזמנים את כל הג'וקים של הוגוורטס עלינו."
"זאת ממש משימת התאבדות!" התחלחל טוטו.
"לכן אמרתי אללא וואכבאר, יאללה זזים." אמר ג'יימס והשניים פתחו את דלת חדר המורים כדי סדק צר והשתחלו פנימה.
"היי! זה לא אבא שלך שם?" לחש טוטו.
"ששש! על הרצפה!" אמר ג'יימס ונשכב על הרצפה. טוטו נשאר לעמוד בעודו בוהה בצלקת האגדית. ג'יימס מיהר למשוך אותו לרצפה ולכסות אותו שוב בגלימה. טדי לופין פלט את המשקה שלו בהפתעה כשראה לרגע חצי גוף מרחף של גריפינדורי כלשהו.
"ראית? היה פה חצי גוף מרחף של גריפינדורי כלשהו!" אמר טדי ומירפק את ג'ורג'. ג'ורג' היה עסוק בלשיר יחד עם הפסקול והתעלם מטדי לחלוטין.
"נו, באמת! אלה ודאי טוטו ויקטור קרום וג'יימס סיריוס הארי פוטר הארורים!" רטנה הפרופסור מקגונגל ובטעות ירקה את שיניה. היא התכופפה מתחת לשולחן והחלה לגשש אחריהן.
"ושלוש!" הכריזה מטריצה.
"וינגארדום לאביוסה!" קראו כל התלמידים והרחיפו את הג'וקים לתוך הכיתה הרנדומלית. דבר לא קרה. נשמע משם צחקוק מתגלגל ולפתע פיבס ריחף פנימה.
"זה התעלול הכי עלוב שעוללו בבית הספר הזה אי פעם! אם בא לכם לעשות משהו רציני כדאי לכם להתייעץ עם ג'ורג' וויזלי!" הוא ייעץ להם, ואז הרים את כל הזשלבים באוזן בקריאת "השנוז בידינו!" ותלה אותם מהתקרה, ועל שאר התלמידים הוא זרק גירים.
שאר התלמידים הסתלקו מיד, ובלטריקס נשארה כדי להצטרף לפיבס בשירה צוהלת של "הבנות שולטות!", המורל שהם חיברו לקבוצת הקווידיץ' של בית זשל"ב.
"עכשיו, נו!" לחש ג'יימס.
"לא אמרת את מילת הקסם..." מלמל טוטו. ידה המקומטת והעתיקה של מינרווה מקגונגל כמעט והנגעה באפו של ג'יימס.
"אצ'יו ג'וקים?" הוא היסס.
"לא, טמבל! אמרת שתגיד אללא וואכבאר!" קרא טוטו, ואז מיהר להתגלגל הרחק מג'יימס בשעה שכל הג'וקים כמו התמגנטו אליו.
"אההה!!! ג'וקים! כמעט נגעתי בהם!" צרחה מקגונגל וזינקה על רגליה. אף אחד לא הבין מה היא ניסתה להגיד כי היא היתה בלי השיניים.
"אוף, נו! אצ'יו שיניים!" היא קראה. השיניים זינקו לכף ידה והיא מיקמה אותן בחזרה בפיה ואז אמרה: "אני עפה מפה!", עלתה על מטאטא ועפה.
"היי! חשבתי שהחרמנו את כל המטאטאים!" קרא ורנון במחאה.
"אההה ורנון זה ק- זה ק- זה המילה האסורה הזאת! אההה!" צרחה פטוניה, ושניהם מיהרו לעמוד על השולחן ולצרוח: "הצילו! ג'וקים! הצילווו!!!!"
"אז התוכנית של מטריצה עלתה יפה..." הרהר טוטו.
"היי, אכפת לך לחלץ אותי מפה?" נשמע קולו של ג'יימס איפהשהו מכיוון הרצפה.
"איפה אתה בדיוק? אני לא רואה אותך!" אמר טוטו והתגנב בתוך ההמולה החוצה מחדר המורים.
"היי! מה אתה נוטש חבר בשדה הקרב? זה כל כך סלית'ריני!" קרא אחריו ג'יימס. טוטו יצא מחדר המורים והפקיר את ג'יימס לג'וקים.
טוטו עמד מחוץ לחדר מורים, ספר עד עשר ואמר: "אצ'יו ג'יימס סיריוס הארי פוטר!" ג'יימס הוטח בגבו מיד.
"וואו, זה היה מהיר!" קרא טוטו בהפתעה.
"זה לא הזימון שלך, הם העיפו אותי!" רטן ג'יימס.
"הו! הנה הגלימה ומפת הקודסאים! כמה שהן חסרו לי!" נשמע קולו של הארי פוטר מחדר המורים.
"הלואי שאבא יתפטר ויחזיר לי את זה... אומרים שרמוס לופין עשה את זה פעם." אמר ג'יימס, מהורהר.
"מה? רמוס לופין התפטר ממשרת ההוראה שלו בהוגוורטס רק כדי להחזיר לאבא שלך את מפת הקונדסאים?" התפלא טוטו.
"בהחלט! ואל תקשיב למה שכתוב בספרים על זה שהוא אדם זאב וזה, לאף אחד לא אכפת מזה! במיוחד לא לסיריוס, הוא תמיד ניסה לגרום לו לנשוך את פרופור סנייפוש עליו השלום!" גילה ג'יימס.
"וואו, איזה קשוח סיריוס!" התפלא טוטו.
"סליחה שצותתי לכם ושמעתי את כל הסודות הפוטריים הסודיים שחשפת בפני החבר הכי טוב שלך," אמר ג'ורג'.
"דוד ג'ורג'! מה אתה עושה פה?" שאל ג'יימס בהפתעה.
"אני מורה פה! קרא לי פרופסור וויזלי." אמר ג'ורג' בנחת.
"פרופסור וויזלי! אה- זה מבלבל- דודה פלר היא כבר פרופסור וויזלי..." אמר ג'יימס במבוכה.
"אז מוזר שעוד לא התרגלת, אני מלמד פה כבר די הרבה זמן! ואני גם המורה הכי בכיר שמרוויח יותר מכולם, אגב!" אמר ג'ורג'.
"זה בטח בגלל הקשרים שלך בעולם התחתון, נכון?" שאל טוטו בחשדנות.
"לא... אתה מבלבל ביני לבין פטריסיו הצעיר." אמר ג'ורג' והניף את ידו בביטול.
"פטריסיו? מי זה?" לחש טוטו באוזנו של ג'יימס.
"זה הפייסבוקי שהוציא להם את השם הרע עם התחתונים." אמר ג'ורג' בסתמיות.
"אה...." אמרו טוטו וג'יימס בבת אחת.
"ובכן, מה שרציתי להגיד לכם זה שחבל שלא חשבתם על התעלול שלכם עד הסוף. במקומך, ג'יימס, מעולם לא הפקרתי נשק." ג'ורג' העיף מבט חשדני לכל הכיוונים.
"אתה מתכוון לייעץ לנו למרות שאתה מורה פה?" שאל טוטו בהפתעה.
"אני המורה לקונדסות, טיפשים! אם תרצו תִגבורים אתם תמיד מוזמנים לאחד המשרדים שלי. נסו את שלושתם, אני אהיה באחד מהם. או שלא." אמר ג'ורג' מהורהר.
"אפשר לזמן אותך?" שאל ג'יימס.
"בשום פנים ואופן לא!" נבהל ג'ורג'. השניים נעצו בו מבטים מפקפקים.
"ברצינות, אני אוריד לכם נקודות!"
"אנחנו בגריפינדור, אין לנו נקודות..." הפטירו השניים ביובש בבת אחת.
"אתם יודעים? אנחנו זכינו לא פעם בגביע הבתים בזמני! והכל בזכות פועלם של פרד וג'ורג' וויזלי האצילים, בין השאר בתחום הקווידיץ', בין השאר בלכידת קוסמים אפלים ושמירה על שלום בית הספר..." החל לספר ג'ורג'.
"היי, אני יודע את האמת! אני הבן של הארי פוטר!" ג'יימס אמר וניפח את חזהו בגאווה.
"חמש נקודות פחות על היהירות שלך, פוטר!" הפטיר לעברו ג'ורג' בזלזול. קול חריקה מוזר נשמע מכיוון האולם הגדול.
"מה זה היה?" נבהל טוטו.
"נדמה לי שאתם במינוס נקודות עכשיו." אמר ג'ורג' בסתמיות.
"זה יכול להיות?" התפלא טוטו.
"בוודאי! יש הרבה דברים שלא אני ובודאי שגם לא אתם יודעים על הוגוורטס..." אמר ג'ורג' במסתוריות, ופנה בחזרה לחדר המורים.
"עכשיו כדאי שאני אלך לעזור שם, לפני שאנשים יתהו לאן נעלמתי. וזכרו! לעולם אל תאמינו לשטויות שרולינג הזאת המציאה, אנו התאומים תמיד היינו הגיבורים האמיתיים!" הוא קרא לעברם ואץ לחדר המורים.
"או שלא, הפוטרים תמיד גונבים את ההצגה!" ג'יימס לחש במסתוריות.
"על היהירות שלך, פוטר!..." הידהד טוטו מהורהר, תוהה מה זה אמור להזכיר לו.
"הפעם נמצא את חדר המורים האמיתי ונתקוף אותו! נו, אתם באים?" שאל מטריצה את שאר הזשלבים אחרי שהצליחו לחמוק סופסוף מפיבס ובלטריקס.
"אני לא חושבת..." מלמלה לילי ועיסתה את צווארה הכואב.
"הג'וקים לא נמצאים בכיתה!" הוגו הודיע כשחזר מסריקת הכיתה.
"אוף! לאן הם כבר יכלו להעלם?!" רטנה מטריצה.
"ילדימים..." נשמע קול מסתורי מאחוריהם. הזשלבים הסתובבו וראו גמדון בית ערסי למראה.
"מ.. מה אתה רוצה?" שאלה מטריצה, מרסנת את גמגומה המפוחד, מנסה להעמיד פני אמיצה.
"מאיפה יוצאימים?" הוא שאל.
"מ... מ..." החלה מטריצה לומר והסתכלה לכל הכיוונים.
"נו, תגידו לו! מאיפה יוצאימים?" היא פנתה לשאר הזשלבים שלקחו כמה צעדים אחורה.
"את צוחקת על איך שגמדונימים מדברימים?" קולו של הגמדון נעשה עמוק ומפחיד פתאום.
"א... א.. לא! בכלל לא!" מטריצה החלה לרעוד.
"את תראי לי מאיפה יוצאימים! מעכשיו את בת ערובה!" הכריז הגמדון, פיתל את אצבעותיו ומטריצה מצאה את עצמה מרחפת באוויר.
"אהה! הצילו! אצ'יו קיר!" היא קראה, אבל כמובן שהקיר ניתק ממקומו ועף לעברה במקום שהיא תעוף לעברו. כנראה שרק עם האגריד זה עובד. או שהיותר מידי ארוחות בהוגוורטס סופסוף הביאו לתוצאות. באמת שהגלימה קצת לוחצת...
"ילדה טיפשה! נו, מאיפה יוצאימים?" שאל הגמדון.
"חכה! אתה לא יכול לקחת אותה, היא המפקדת שלנו!" הכריז אוגוסטוס וחסם את דרכו של הגמדון בשרביט שלוף.
"אתם באמת לא יודעימים מה קורים מחוץ לבצפר החרטה שלכם?" שאל הגמדון בתמיהה.
"לא, אנחנו כולנו לכודים פה לנצח עד שנצליח לגבור על ורנון הרשע ולנצח במהפיכה!" צייץ הוגו באומץ מאחורי כולם.
"אה, טוב... אז בקרוב תדעו!" אמר הגמדון וזיק של רשע בעיניו, ואז נעלם משם בקול פקיקה.
"היי! זה לא הוגן! חשבתי שאי אפשר להתעתק בתוך הוגוורטס, או לתוך הוגוורטס, או מתוך הוגוורטס!" רטן אוגוסטוס, ואז נעצה מבט תוכחה בהוגו.
"...מה?" הוא שאל.
"זה מה שאמא שלך תמיד אומרת!" רטן אוגוסטוס.
"נו? היא רק מצטטת מהוגוורטס: תולדות!" התגונן הוגו.
"די כבר! אתם לא יודעים שגמדונים כן יכולים להתעתק בהוגוורטס? כולם יודעים את זה! לא?" רטנה לילי. כולם עצרו ובהו בה.
"אולי זה חלק מהידע האקסלוסיבי של הפוטרים..." מלמל שאלתיאל ונעץ בלילי מבט אפל. לילי הסמיקה כמעט כמו שערותיה.
"באמת! אמא שלך לא יודעת את זה? היא מתה על גמדונים!" קראה לילי לעבר הוגו.
"...מה? מאיפה לי?" התלונן הוגו ובעט בקלמר תועה.
"איי! מספיק עם זה כבר!" קרא לעברו הקלמר בזעם, ונעלם בקול פקיקה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
