מתחת לעור

סוף סוף פוסט ציורים.עד עכשיו התעצלתי.

קצת עליי וציור- ציור זה האמנות הראשונה שהתעסקתי בה.אני מצייר מאז שאני זוכר

את עצמי ואף פעם לא הפסקתי. לעומת כתיבה,ציור לא מהווה עבורי פורקן רגשי,בעיקר פורקן

פיזי,יש לי צורך לצייר,לעשות משהו עם הידיים,וגם פורקן רעיוני יצירתי. אני כל פעם נדהם מחדש

מכך שבעזרת חתיכת פלסטיק עם קצת דיו בפנים אפשר לייצר עולמות שלמים.

החלפתי המון סגנונות עד שהתמקמתי בסגנון הנוכחי שלי,שהוא הסגנון האהוב עליי עד עכשיו.

הוא נאיבי, צבעוני ברמה פסיכדלית,מוזר,מעוות,שטוח,לא פורפורציונאלי,סגנון קצת קומיקסי,

קריקטורי,איורי. כל תקופה אני נדבק לטכניקה ולא עוזב אותה.פעם זה היה עפרון שחור לבן,

זה עבר לצבעי עיפרון,אחר כך התפרשתי (צבעי מים,אקריליק שמן פסטלים ועוד) ואז הגעתי לטושים.

אני יודע שזה נשמע ילדותי.זאת המטרה.כי אני מצייר בסגנון נאיבי,כלומר ילדותי.ואיזה מין ילד

קטן יצייר באקריליק?אני אוהב טושים כי הם פשוטים,מהירים עוצמתיים וזוהרים.

האמנים שמשפיעים עליי בעיקר הם: האנדרבסר, אגון שילה, פאבלו פיקאסו וחואן מירו. 

תהנו.

הצוענייה ששכחה איך לרקוד (מחווה לפיקאסו)

מאיה בצבעי שמיים

אשליית הקיבוץ





ענב

נוף לילי בראשון לציון

זיכרון מעוות מאלבום תמונות

אגרסיביות

הפציפיסט

מחול הפרצופים(מחווה לפיקאסו)

בואו נראה כמה פרצופים אתם מוצאים כאן.

דיוקן עצמי (אולי הציור האהוב עליי מהזמן האחרון.אבל התמונה באיכות נמוכה.זה נראה בדיוק כמוני)