קצת מחיי

אני נמצאת באמצע הים,

מנסה לעמוד..

מנסה להוציא את הראש מהמים.

אך הגלים עולים מעלי..

ואני טובעת!

מנסה להוציא את הראש,

רק לשניה לטיפה של חמצן.

אך אני לא מצליחה!

אני טובעת באמצע הים...

אך אני לא לבד מסביבי יש עוד המון אנשים:

חלקם שוחים, חלקים צפים וחלקם כמוני טובעים..

והים חונק, והגוף מנסה להתנגד,

אך ככל שאני מתנגדת יותר כך אני טובעת עמוק יותר.

ואני נוגעת בקרקעית הים..

ואני רואה את כל הכחול שסביבי, את הדגים ששוחים.

ואני שם למטה הפעם לבד..

ואני שם למטה בוהה בדגים..

והעיניים מתחילות להעצם,

והריאות מוצפות במים,

והלב מפסיק לעבוד,

והגוף נודם,

ולאט לאט אני צפה למעלה..

ואני מעל המים!

כולם חושבים שניצחתי את הים..

אך בעצם אני שם אך אינני כבר שם..

(אין פה שום כוונה אובדנית רק משל לחיים)

ועוד יום עובר

והכאב בלב ובגוף נשאר..
עוצמת את העיניים,
סותמת את האוזניים.
מנסה להפסיק להרגיש

אך לא מצליחה להפסיק
והעיניים דומעות

והלב צועק, זועק
והנשמה הולכת לאיבוד..

מרגישה אבודה

מרגישה אבודה מבפנים

מרגישה בודדה

למרות שאני מוקפת באנשים

וזה כואב

והכל מאיים מסביבי..

הצעקות! האיומים!

ואני מלאת פחדים...

הלוואי שזה פשוט יגמר...