קצת מחיי

אני פוקחת את העיניים,

ומסביבי ערפל רחב ידיים.

אני עומדת על הכביש הראשי,

בין תל אביב לחיפה.

מכוניות עוברות ושבות,

והן לי רק צופרות.

התנועה זורמת,

והעמידה שם כל כך מסוכנת...

אך אני קרועה בין השתיים,

ואיני רוצה להרים פה ידיים.

המלחמה היא קשה.

והאכזבה כל כך מרתיעה.

הסכנה רק גוברת!

ואני כל כך מפוחדת...

לכן עוצמת אני את עיניי,

כשמסביבי עדיין הכל עלטה.

והערפל...

הערפל עוטף את גופי ללא הבחנה.